הצגת המקור של הדף "מישל פוקו"

אין באפשרותך לערוך את הדף הזה, מהסיבות הבאות:
דף זה מוגן, כך שרק משתמשים ותיקים יכולים לערוך אותו.
לפרטים וסיבות להפעלת ההגנה, עיינו בדף השיחה וביומן ההגנות.
לבקשת הסרת ההגנה או לעריכת הדף, פנו לדף הבקשות ממפעילי המערכת.
כתובת ה־IP שלך נחסמה בכל אתרי הוויקי. החסימה בוצעה על־ידי ‪Jon Kolbert‬. הסיבה שניתנה לחסימה היא: Open proxy/Webhost: Visit the FAQ if you are affected
- תחילת החסימה: 02:16, 24 באפריל 2022
- פקיעת החסימה: 02:16, 24 בדצמבר 2024
כתובת ה־IP הנוכחית שלך היא 132.148.121.6. הטווח החסום הוא 132.148.0.0/16. יש לציין את כל הפרטים האלה בכל פנייה לבירור החסימה. אם נראה לך שנחסמת בטעות, אפשר למצוא מידע נוסף והוראות בדף המדיניות הגלובלי No open proxies. מלבד זאת, נא לדון בחסימה על־ידי שליחת בקשה לביקורת באתר מטא. אפשר גם לשלוח מכתב בדואר אלקטרוני לתור ה־VRT של הדיילים בכתובת stewards@wikimedia.org ולכלול בו את כל הפרטים לעיל.
באפשרותך לצפות בקוד המקור של הדף הזה ולהעתיקו.
{{פילוסוף
|שם=מישל פוקו
|שם בשפת המקור=Paul Michel Foucault
|תמונה=[[קובץ:Michel Foucault 1974 Brasil.jpg|200px|מישל פוקו]]
|כיתוב=מישל פוקו
|תאריך לידה=[[15 באוקטובר]] [[1926]]
|מקום לידה=[[פואטייה]], [[הרפובליקה הצרפתית השלישית|צרפת]]
|תאריך פטירה=[[26 ביוני]] [[1984]]
|מקום פטירה=[[פריז]], [[צרפת]]
|זרם=[[פוסט-מודרניזם]], [[פוסט-סטרוקטורליזם]], [[פילוסופיה קונטיננטלית]]
|תחומי עניין=[[היסטוריה של הרעיונות]], [[תורת ההכרה]], [[אתיקה]], [[פילוסופיה פוליטית]], [[סוציולוגיה של הידע]], [[מגדר]]
|משפיעים=[[עמנואל קאנט]], [[פרידריך ניטשה]], [[גאורג וילהלם פרידריך הגל]], [[קרל מרקס]], [[לודוויג קלגס|קלגס]], [[מרטין היידגר]], [[פרדינן דה-סוסיר]], [[ז'ורז' בטאיי]], [[ז'ורז' קונגיים]], [[לואי אלתוסר]], [[ז'אן איפוליט]], [[ז'אק דרידה]]
|מושפעים=[[ז'יל דלז]], [[אדוארד סעיד]], [[ג'ורג'ו אגמבן]], [[ג'ודית באטלר]], [[אליזבת בדינטר]], [[ז'אק דרידה]], [[ז'אק רנסייר|רנסייר]], [[חיים דעואל לוסקי]],
תנועות [[פוסטפמיניזם|פוסט-פמיניסטיות]], [[קולוניאליזם|פוסט-קולוניאליסטיות]], [[אנטי פסיכיאטריה|אנטי-פסיכיאטריות]]
|מדינה={{דגל|צרפת||+}}
}}
'''פול-מישל פֿוּקוֹ''' (ב[[צרפתית]]: '''Paul-Michel Foucault''';{{כ}} [[15 באוקטובר]] [[1926]] – [[26 ביוני]] [[1984]]) היה [[פילוסוף]] [[צרפתי]], אחד ההוגים החשובים של [[אסכולה|אסכולת]] ה[[פוסט-סטרוקטורליזם]] ושל ה[[תאוריה ביקורתית|תאוריה הביקורתית]], ואחד מ[[איש רוח|אנשי הרוח]] הצרפתים המשפיעים ביותר במדעי הרוח והחברה מאז [[שנות השישים של המאה העשרים]] ומי שנחשב כאב אידיאולוגי של השמאל הפרוגרסיבי באירופה ובארצות הברית. עבודתו של פוקו השפיעה על מגוון רחב של שדות ידע. התאוריות של פוקו מתייחסות בעיקר ליחסים בין [[כוח (סוציולוגיה)|כוח]] וידע, וכיצד הם משמשים כצורה של שליטה חברתית באמצעות מוסדות וארגונים חברתיים. הוא ניסה לשלב בין [[פילוסופיה]] ל[[היסטוריה]], ולכונן תחום מחקר חדש הקרוי "היסטוריה של מערכות חשיבה".

==ביוגרפיה==
===נעוריו ותחילת דרכו===
פוקו נולד ב[[פואטייה]] (Poitiers) במערב צרפת בשם פול-מישל פוּקוֹ, השני מבין שלושת ילדיהם של אן-מארי מלפרט ופול-אנדרה פוקו, שהיה [[כירורג|מנתח]] בכיר, אמיד ומוכר בעירו. פול-אנדרה פוקו ציפה שבנו ימשיך בדרכו וילמד רפואה, אך פול-מישל העדיף ללמוד היסטוריה ופילוסופיה. בבית-הספר התיכון בעירו נחשב פוקו לתלמיד מצטיין, ודורג לרוב בשלישייה הפותחת של תלמידי השכבה.

לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] התקבל פול-מישל פוּקוֹ לבית הספר ה[[פריז]]אי היוקרתי [[אקול נורמל סופרייר]] (''École Normale Supérieure - rue d'Ulm''), ושם התיידד עם [[סוציולוג|הסוציולוגים]] ושותפיו לעתיד, [[פייר בורדייה]] ו[[ז'אן-קלוד פאסרון]] (Passeron), והתוודע למורו ולימים פטרונו וידידו הקרוב, היסטוריון המדע [[ז'ורז' קונגיים]] (Canguilhem). פוקו קיבל שני תארים (''Licence''), בפילוסופיה וב[[פסיכולוגיה]], אך לימודיו בבית הספר היו רצופי משברים אישיים, וכללו אף ניסיונות [[התאבדות]]. בעת לימודיו, במסגרת מחקרו, עבד פוקו בבתי-חולים [[פסיכיאטריה|פסיכיאטריים]], ושם התוודע לשיטות הטיפול שהיו נהוגות בחולי-הנפש, ופיתח את ביקורתו על התאוריות הפסיכיאטריות בנוגע ל[[שיגעון]]. בהשפעת מורו באקול נורמל, [[לואי אלתוסר]], הצטרף פוקו בשנת 1950 ל[[מפלגה]] ה[[קומוניזם|קומוניסטית]] הצרפתית, בדומה לאינטלקטואלים ואמנים צעירים רבים שחשו אכזבה מהפוליטיקה ומהסדר החברתי ששרר אחרי מלחמת העולם. אף על פי שחברות במפלגה הייתה צו האופנה באותה עת בסביבתו, פרש ממנה פוקו ב-1953 עקב ביקורתו על הנעשה ב[[ברית המועצות]] תחת משטרו של [[סטלין]]. לאחר פרישתו הרבה פוקו לבקר ולתקוף את האידאולוגיה הקומוניסטית וה[[מרקסיזם|מרקסיסטית]].

===קריירה אקדמית מוקדמת===
בגיל 23, בתחילת שנת [[1950]], עבר פוקו את מבחני הקבלה למשרת הוראה במערכת החינוך הציבורית בצרפת. בשנים [[1953]]–[[1954]] לימד פסיכולוגיה ב[[אוניברסיטה|אוניברסיטת]] [[ליל]] (Lille), שם פגש לראשונה במי שהפך לידידו, הפילוסוף [[ז'יל דלז]]. בשנת 1954 פרסם את ספרו הראשון, '''מחלת נפש ואישיות''' (''Maladie mentale et personnalité''). מרבית הספר מוקדשת לניתוח היבטים פסיכיאטריים בעבודתו של ה[[פיזיולוגיה|פיזיולוג]] ה[[רוסיה|רוסי]] [[איוואן פבלוב|איוואן פטרוביץ' פבלוב]]. בספר קצר זה, שלאחר זמן התכחש לו, הציג פוקו ניתוח [[מטריאליזם|מטריאליסטי]] ו[[אקזיסטנציאליזם|אקזיסטנציאליסטי]] למחלות הנפש, ובחן את השפעת הסביבה על הנפש. לאחר פרסום הספר שינה פוקו את תפיסתו את [[מחלת נפש|מחלות הנפש]]. הוא ניסה לשכתב את הספר מספר פעמים, אך לבסוף העדיף שלא לפרסמו עוד וניסה למנוע את תרגומו לאנגלית (אך לא הצליח).

באותה שנה עזב פוקו את צרפת לשנים אחדות כדי לשמש נספח צרפת לתרבות באוניברסיטאות אירופה השונות. תחילה שימש נספח ב[[אוניברסיטת אופסלה]] ב[[שוודיה]] ([[1955]]–[[1958]]). כאשר הסדיר את המינוי ב[[אופסלה]], התוודע פוקו ל[[ז'ורז' דומזיל]], חבר ה[[קולז' דה פראנס]], שהפך למורו, ידידו הקרוב ופטרונו. ב-1958 כיהן כנספח תרבות צרפת ב[[אוניברסיטת ורשה]] ב[[פולין]], אך גורש ממנה לאחר זמן קצר עקב אפליה [[הומופוביה|הומופובית]]. כמו כן כיהן בשנים 1959–1960 ב[[אוניברסיטת המבורג]] ב[[גרמניה]].

בשנת [[1960]] שב פוקו לצרפת כדי להשלים את תזת ה[[דוקטורט]] שלו, והחל ללמד פילוסופיה ב[[אוניברסיטת קלרמון-פראן]] (Clermont-Ferrand), שם הכיר את ה[[סוציולוג]] דניאל דֵפֶר (Defert), עמו חי במסגרת רומנטית אך לא [[מונוגמיה|מונוגמית]]) עד מותו של פוקו מאיידס ב-[[1984]]. 

בשנת [[1961]] קיבל פוקו תואר [[דוקטור]] (''doctorat d'État''). התזה הראשית שהגיש נקראה '''[[תולדות השיגעון בעידן התבונה]]''' (''Folie et déraison: Histoire de la folie à l'âge classique''<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002490151/NLI|כותרת=תולדות השגעון בעידן התבונה / מישל פוקו ; עברית - אהרן אמיר ; עריכה מדעית - עדי אופיר {{!}} פוקו, מישל, 1926-1984 (אמיר, אהרן, 1923-2008) {{!}} הספרייה הלאומית|אתר=www.nli.org.il|שפה=he|תאריך_וידוא=2022-04-26}}</ref>. הספר שתורגם לעברית בשם זה הוא גרסה מקוצרת של תזת דוקטורט זו. התזה המשנית כללה תרגום וניתוח ה"אנתרופולוגיה" של [[קאנט]] (''Anthropologie in pragmatischer Hinsicht '', "אנתרופולוגיה מבחינה מעשית", 1798). מאחר שחיבורו של פוקו על השיגעון לא נכלל בדיסציפלינה מוכרת, הוכר המחקר כתזה אקדמית רק לאחר שמורו מימי האקול נורמל, קונגיים, הסכים לשמש לה מנחה בדיעבד, ולכלול אותה תחת הדיסציפלינה "היסטוריה של ה[[מדע]]". בעת שכתב את התזה שלו לא הכיר עדיין פוקו את מחקריו של קונגיים על הפרקטיקה המדעית ועל ההיסטוריה של הרפואה, אף שספרו של קונגיים, "הנורמאלי והפתולוגי" (''Le Normal et le Pathologique'', 1943), עסק, בדומה לפוקו, באיתור הגבול המפריד בין הסטייה והמחלה ובין הנורמליות. קונגיים יצא נגד האופנה הפילוסופית ה[[אקזיסטנציאליזם|אקזיסטנציאליסטית]] ששלטה בחוגים האינטלקטואליים הצרפתים באותם ימים. כמו כן ניסה לערער בכתביו את תפיסת הקידמה, שעמדה בבסיס כתיבת ההיסטוריה של המדעים מאז המאה ה-19. בעבודתו ניסה להתוות שיח סוציולוגי-פסיכולוגי-פילוסופי-ותאורטי בעל אופי היסטורי-[[סטרוקטורליזם|סטרוקטורליסטי]], שהשפיע רבות על מחקריו העתידיים של פוקו. את התזה הראשית שלו הוציא פוקו לאור באותה שנה כספר, אשר זכה לביקורות נלהבות ולהצלחה.

ב-[[1963]] פרסם פוקו את מחקרו '''[[הולדת הקליניקה: ארכאולוגיה של המבט הרפואי]]'''. "ספר זה", פותח פוקו, "הוא על מרחב, על שפה, ועל מוות; הוא עוסק בפעולת הראייה, בהתבוננות". "הולדת הקליניקה" הוא המשך למחקרו על תולדות השיגעון, בהרחיבו את הניתוח של מושגי רפואת הנפש אל מושגי הרפואה בכלל, ובבחינתו כיצד ומתי הם הופיעו, ומה איפשר את הופעתם. בניגוד לסקירה של תולדות השיגעון, שהשתרעה על-פני כמה מאות שנים, עוסק "הולדת הקליניקה" רק בתקופה שמתחילה בסוף [[המאה ה-18]] ותחילת [[המאה ה-19]]. בשנים אלו, טוען פוקו, עם הופעת ה[[אנטומיה]] [[פתולוגיה|הפתולוגית]] כשדה מחקר, זיהתה ה[[רפואה]] את עצמה כפרקטיקה וכ[[מדע]]. ארגון מחדש של [[בית חולים|בתי-החולים]], תהפוכות בהוראת הרפואה, עיסוק בתאוריות מדעיות ו[[כלכלה|כלכליות]], כל אלו הובילו לתפנית ולהגדרה מחדש של הרפואה. נקודת המפנה התרחשה כאשר זוהתה התועלת בניתוח גופות לקידום הפרקטיקה הרפואית. כדי לגלות סימפטומים בדרגה עמוקה, היה על ה[[רופא]] לחפש את מקורם בתוך הגוף. "פִּתחו כמה גופות", מצטט פוקו את האנטומיסט הצרפתי קסאוויה בישָה (Bichat), "ותְּגָרְשּׁוּ באחת את החשיכה, שההתבוננות לבדה לא יכלה לגרש"; "הלילה החי", מסיק פוקו, "מסולק לנוכח אורו הבהיר של המוות".

"הולדת הקליניקה" הוביל למחקריו המאוחרים יותר של פוקו, בכך שהדגים כיצד מוסדה האפשרות להשיג "ידע" על האינדיבידואל; "תהא זו ודאי עובדה מהותית בנוגע לתרבותנו", ממשיך פוקו, "שהשיח המדעי הראשון שבה, העוסק באינדיבידואל, היה צריך לעבור דרך שלב המוות הזה... מחוויית השיגעון נולדה הפסיכולוגיה, עצם האפשרות של הפסיכולוגיה; ממיזוג המוות לתוך המחשבה הרפואית נולדה רפואה, הנתונה לנו כמדע האינדיבידואל"{{הערה|מצוטט אצל: Eribon, ''Foucault'', p.152-4.}}.

במלאת לו 40, בשנת [[1966]], פרסם פוקו את ספרו '''[[המילים והדברים: ארכאולוגיה של מדעי האדם]]''', שזכה להצלחה עצומה על-אף אורכו ומורכבותו, והעלה את מחברו לדרגת כוכב בשמי [[האקדמיה הצרפתית]]. בספר, אשר נפתח בניתוח ציורו הידוע של [[ולסקס]], [[לאס מנינאס|לַאס מֶנינַאס]], טוען פוקו כי בעידן הקלאסי, בו נעשה הציור, נותק קשר שהיה מרכזי בתפישת הידע של ה[[רנסאנס]]: הקשר הישיר, הבלתי אמצעי, שבין ה"דברים" (או ה"מסומנים") שבעולם, ובין ה"מילים" (או ה"מסמנים") שמתארות אותם. הקשר הישיר הזה, כשהתקיים, גרם למסמנים ולמסומנים להיות זהים, דומים ובני החלפה עד אין-סוף. אולם, דמיון זה אבד במאה ה-17, והוחלף על ידי הייצוג. דרך ניתוח ופירוק של מערכת המבטים, ההשתקפויות, הייצוגים והפערים שנוכחים בציורו של ולסקס, חושף פוקו את העדרו של אלמנט מרכזי בייצוג החדש – העדרו של המסומן. פוקו מפתח מכאן את טיעונו הכללי, שלפיו לכל תקופה בהיסטוריה ישנם כמה תנאים בסיסיים לכינון אמת. תנאים שקובעים מה יכנס ומה לא יוכל להיכנס לתוך [[שיח (מדעי החברה)|שיח]] מסוים, למשל לשיח המדעי. פוקו טען שתנאי השיח משתנים במשך הזמן, בתנודות עמוקות ופתאומיות בדרך כלל.

====תוניס====
לאחר שבן זוגו, דניאל דֵפֶר, הוצב ב[[תוניס]] במסגרת שירות צבאי, פוקו הצטרף אליו לשם בספטמבר [[1966]], השתקע בכפר בשם סידי בו סעיד, ולימד פילוסופיה ב[[אוניברסיטת תוניס]]. בהרצאה שנשא בעת ביקור קצר בצרפת ב-[[1967]], בכנס של החוג למחקרים ב[[אדריכלות]] - '''"מרחבים אחרים"''' (''Des espaces autres'') - התחקה פוקו אחר השלכות המעבר מארגון המחשבה המערבית על-פי ציר הזמן לצורת ארגון חדשה לאורך ציר המרחב (ההרצאה תורגמה לעברית ונכללה, יחד עם ראיונות מאוחרים יותר עם פוקו בנושא המרחב, בספר '''[[הטרוטופיה]]''').

באותה תקופה כתב את '''[[הארכאולוגיה של הידע]]''', (שיצא לאור בשנת 1969, עם שובו לצרפת) - רפלקסיה מתודולוגית על עיקר עבודתו עד אז, הכוללת ניתוח שיטתי של מושג ה[[שיח (מדעי החברה)|שיח]] שבמרכזה, ושל אופי החקירה ההיסטורית שמושג זה מאפשר ומחייב. חוקרי פוקו רואים ב'''ארכאולוגיה של הידע''' נקודת מפנה בהגותו, דרכה ניתן לערוך חלוקה בין "פוקו המוקדם" ל"פוקו המאוחר", בין מחקר ארכאולוגי בעיקרו, שעורך סקירות היסטוריות רחבות במבט מכליל, מעט מלמעלה, לבין מחקר [[גנאלוגיה|גנאלוגי]], שמנסה לפעול במציאות החברתית של זמנו, ולעשות שימוש פוליטי בהיסטוריה ובפילוסופיה.

פוקו החל לפעול בתחום הפוליטי רק בגיל 41 בשנת 1968, בעת שהותו בתוניס, כאשר פרצה [[שביתה כללית]], במרץ [[1968]], נגד משטרו של [[חביב בורגיבה]]. המחאה לוותה במהומות סוערות באוניברסיטה בה לימד. פוקו התרשם מאוד מנכונותם של הסטודנטים להיאבק על חירותם, והזדעזע מהדיכוי האלים של מחאתם. הוא מחה נגד מעצרם ועינויים של סטודנטים (בהם כמה מתלמידיו), ואף הסתיר בביתו כמה סטודנטים נמלטים, יחד עם מכונת השכפול שלהם, בעזרתה הפיצו עלונים. עד אותה עת התרחק פוקו ממעורבות פוליטית, התרחקות שנבעה מגישתו הפסימית והסקפטית בנוגע ליכולתם של אינטלקטואלים לפעול ולהשפיע על מהלך ההיסטוריה. אף על פי שהסתייג מהאופי המרקסיסטי של תנועת המחאה, חש פוקו שהוא "חייב להיכנס איכשהו לתוך המאבק הפוליטי"{{הערה|פוקו בראיון מ-1978. מצוטט אצל: משעני, אחרית דבר ל"מהו מחבר?", עמ' 88}}. בעקבות התייצבותו הפומבית נגד המשטר בתוניסיה, חש פוקו באיום ממשי על מעמדו ושלומו, ונאלץ לחזור לפריז לפני תום תקופת המינוי שלו, בשלהי 1968.

===לאחר 1968: פוקו האקטיביסט===
====האוניברסיטה הניסיונית בוונסן====
פוקו היה עדיין בתוניס כאשר פרץ בצרפת [[מאי 1968|מרד הסטודנטים במאי 1968]]. אחרי אירועי מאי החליטה הממשלה הצרפתית על הקמת [[אוניברסיטת פריז VIII: המרכז האוניברסיטאי הנסיוני ונסן - סן דני|אוניברסיטה ניסיונית בוונסן]] (''Centre universitaire expérimental de Vincennes''). פוקו היה שותף להקמת המחלקה לפילוסופיה, ובדצמבר 1968 מונה לעמוד בראשה. יחד איתו הרצו במחלקה גם [[ז'יל דלז]] ו[[ז'אן פרנסואה ליוטר]]. רוב המרצים והסטודנטים היו שייכים לארגוני השמאל הרדיקלי, והפרובוקציות הבלתי פוסקות שעוררו חדשות לבקרים מנעו מהלימודים להתקיים כסדרם. כתוצאה מכך החליט משרד החינוך למנוע מהמחלקה להעניק תארים. פוקו השתתף באופן פעיל במאבקים, בהפגנות, התעמת לא אחת עם שוטרים, ואף נעצר. ב-[[23 בינואר]] [[1969]] חבר "רשמית" ל[[שמאל רדיקלי|שמאל הרדיקלי]], כאשר הצטרף למחאה על הדיכוי האלים של הפגנת סטודנטים ב[[סורבון]], וסייע למרצים ולסטודנטים אשר כבשו את הקמפוס. פוקו, המזוהה כיום כפילוסוף פוליטי מרכזי, שהגותו השפיעה על המחשבה הרדיקלית, לא זוהה כלל עד אותם ימים עם מחנה השמאל. הוא הצטייר כהוגה שמרן ובורגני בעקבות הביקורת שהעביר על הפילוסופיה ה[[אקזיסטנציאליזם|אקזיסטנציאליסטית]], בשל העובדה שפרש בשלב מוקדם מהמפלגה הקומוניסטית - תוך הטחת ביקורת באידאולוגיה הקומוניסטית, משום ששימש במשך שנים כנציג הממסד התרבותי ה[[דה גול|גוליסטי]] ואף השתתף בגיבוש תוכנית הרפורמה הממשלתית במערכת החינוך בשנות ה-60 (תוכנית פוּשה), וכן בשל היעדרותו וחוסר מעורבותו באירועי מאי 1968.

כחודש אחרי ההשתלטות על הקמפוס בוונסן הרצה פוקו בפני האגודה הצרפתית לפילוסופיה, בבניין ה[[קולז' דה פראנס]], על השאלה '''[[מהו מחבר?]]''' (''?Qu'est-ce qu'un auteur''). בהרצאה בחן פוקו את תפקידיו של ה"מחבר" בתוך השיח, של הפונקציה הארגונית שלו כ"מסמן" ביחס לטקסטים: פוקו מראה עד כמה שברירית ונזילה מבחינה תאורטית וטכנית היא הקטגוריה של "מחבר" בתרבות המערבית. הפנייה למחבר, הוא טוען, הנה יותר מהפנייה אל אינדיבידואל פרטי. המחבר ממלא תפקיד ייחודי ביחס לטקסט - תפקיד מסווג. הוא מאפשר לאסוף ולקבץ יחד מספר טקסטים, מאפשר לתחום אותם, ובנוסף, שם המחבר מתפקד כמאפיין של צורת-קיום מסוימת של [[שיח (מדעי החברה)|שיח]]: "העובדה שלשיח כלשהו יש שם של מחבר, שאפשר לומר "זה נכתב בידי זה" או "זה המחבר של זה", מצביעה על כך שהשיח הזה אינו דיבור יומיומי, זניח, דיבור שמסתלק, שצף ועובר, איננו דיבור שמתכלה מיד, אלא שהוא דיבור שחייב להיקלט ברמה מסוימת, וזכאי למעמד מסוים בתרבות נתונה"{{הערה|מישל פוקו, '''מהו מחבר?''', רסלינג, עמ' 36}}. האירועים הפוליטיים שטלטלו את צרפת באותה תקופה הביאו את הנוכחים לפתוח בדיון סוער על יכולתה של תאוריה בכלל, והתאוריה הסטרוקטורליסטית בפרט, לפעול בזירה הפוליטית.

כהונתו של פוקו בוונסן הייתה קצרת ימים, שכן ב-[[1970]] הוא נבחר לכהן ב[[קולז' דה פראנס]], המוסד האקדמי היוקרתי ביותר בצרפת, שם קיבל את ה[[קתדרה (אקדמיה)|קתדרה]] להיסטוריה של מערכות חשיבה.

====ארגון מידע על בתי-הסוהר====
המעורבות הפוליטית של פוקו גברה לאחר הצטרפותו של דפר לתנועות שמאל [[מאואיזם|מאואיסטיות]]. מעורבות זו חרגה מהשתתפות בהפגנות וחתימה על עצומות. בעקבות [[שביתת רעב]] של כמה מיליטנטים מהקבוצה, בניסיון להשיג מידע על מצבם של אסירים פוליטיים שנעצרו במהלך פעילויות השמאל השונות, ייסד פוקו את "ארגון מידע על בתי-הסוהר" שמשימתו הייתה להשיג ולהפיץ מידע על מצוקת האסירים הקשה בבתי-הסוהר הצפופים של צרפת, ולהעמיד את הנושא במרכז סדר היום הציבורי. פוקו ערך [[מסיבת עיתונאים|מסיבות עיתונאים]], פרסם עלונים והודעות לציבור, ארגן הפגנות ופעולות מחאה וניסח שאלונים אותם חילק לבני משפחה של אסורים בשערי בתי סוהר בצרפת, כדי להשיג מידע על תנאי המאסר.

פוקו תרגם את התנסותו גם לתובנות הגותיות. הוא הבין שהתאוריה החברתית שלו היא סוג של פעולה פוליטית כשלעצמה, באשר היא מערערת על הסדר הקיים, או לפחות חושפת את יסודותיו ומראה את נקודות התורפה שלו. התנסותו הפוליטית הישירה תורגמה לחשיבה על מנגנוני הפיקוח והענישה בחברה המודרנית בכלל, אותה סיכם בספרו '''[[לפקח ולהעניש]]''' (''Surveiller et punir'') מ-1975. העניין שמצא בחקר מערכת הענישה והפיקוח היה דומה לעניין שמצא במחקריו על השיגעון. כמו בשיגעון, הקו המפריד בין האדם ה"נורמאלי" לאדם הכלוא אינו ברור כפי שניתן לחשוב. כמו בית המשוגעים והפסיכיאטריה, בית הכלא וה[[קרימינולוגיה]] מפיקים ומגדירים - ולא רק תופסים וכולאים - את הסוטה והעבריין.

מעורבותו הפוליטית הישירה וחשיבתו הביקורתית על הפעולה הפוליטית הביאו את פוקו לנסח את מונח "האינטלקטואל הספציפי", לפיו תפקיד האינטלקטואל אינו לנסח תאוריות-על רחבות, אוטופיות וכוללות (כפי שהציעו תאוריות פוליטיות נוסח המרקסיזם, ובניגוד לדמות האינטלקטואל שייצג [[ז'אן-פול סארטר]]), אלא לפעול בתוך שדה המומחיות שלו, כדי לערער משטרים דכאניים מבפנים: "ניתוח הטכנולוגיות הפוליטיות, שבמסגרתו האינטלקטואל פועל בתוך מוסדות ומנסה לכונן אתיקה פוליטית חדשה על ידי קריאת תיגר על המשטר המוסדי של ייצור האמת. אקטיביזם פוליטי נעשה אפוא הניתוח הביקורתי של עימותים בתוך מגזרים חברתיים ספציפיים בלי להתיר לאינטלקטואל להתעסק ב[[הרמנויטיקה]] אידאולוגית מגוחכת"{{הערה|Kritzman (ed.) ''Michel Foucault: Politics, Philosophy, Culture'', מצוטט אצל מילס, '''מישל פוקו''', עמ' 39}}. הביקורת של פוקו אינה מכוונת כלפי פתרון-על מסוים, באשר הוא שגוי ודורש תיקון, אלא כלפי הרעיון של פתרונות-על בכלל. אי לכך אין ולא יהיה מצב אוטופי של שחרור או העלמות יחסי-כוח דכאניים בחברה, אלא רק מאבקים ספציפיים ותיקונים קמעוניים שישנו את מערך יחסי הכוחות בחברה נתונה.

====פעילות פוליטית נוספת====
מעבר לעיסוקו בבתי-הסוהר היה פוקו מעורב בעוד מספר עניינים פוליטיים; בנובמבר [[1971]], בעקבות [[רצח]] של צעיר [[אלג'יריה|אלג'יראי]] בשכונת "גוט דור" (Goutte d'Or), ב[[הרובע השמונה עשרה של פריז|רובע ה-18]] ב[[פריז]], הקים פוקו, יחד עם הפילוסוף [[ז'יל דלז]], הסופר [[ז'אן ז'נה]], הסופר והעיתונאי קלוד מוֹריָאק (Mauriac) והסוציולוג ז'אן-קלוד פאסֵרון, את "ועדת ג'לאלי" (על שם הצעיר שנרצח). אל פעולותיה חברו גם הפילוסוף [[ז'אן-פול סארטר]], הזמר [[איב מונטאן]] וזוגתו השחקנית [[סימון סיניורה]]. הוועדה עסקה בעיקר בהגנה על זכויות המהגרים, ומעבר לארגון הפגנות, פתחה משרד בשכונה לשם מתן סיוע משפטי ומנהלי לתושבים.

בדצמבר [[1972]], בעקבות מותו בנסיבות חשודות של פועל אלג'יראי בתחנת ה[[משטרה]], הצטרף פוקו להפגנה בלתי-חוקית יחד עם עוד כמה עשרות אנשים. לאחר שהתעמת עם השוטרים נעצר פוקו ונלקח למסדר זיהוי בתחנת המשטרה. ב-1973 השתתף בייסוד היומון "[[ליברסיון]]", ה[[עיתון]] החדש של השמאל.

בספטמבר [[1975]] טס פוקו ל[[מדריד]], יחד עם [[איב מונטאן]], הבמאי [[קוסטה גברס]], קלוד מוריאק ואחרים, כדי למחות בפומבי נגד [[עונש מוות|גזר-דין מוות]] שנגזר על אחד-עשר איש, תחת שלטונו העריץ של [[פרנקו]], ללא משפט הוגן וללא מתן אפשרות לנידונים להגן על עצמם. הקבוצה קיימה מסיבת עיתונאים בבית מלון במדריד, ובמהלכה התפרצו לחדר שוטרים בלבוש אזרחי שהורו למפגינים לא לזוז, אך לא עצרו אותם. פוקו התעמת בכוח עם השוטרים וסירב למסור להם את עלוני המחאה שהיו בידו. על העימות סיפר לאחר כמה ימים: "אני מניח שתפקיד השוטרים להשתמש בכוח פיזי. אל למי שמתנגד לשוטרים להניח להם לשמור בצביעות על הסתרת הכוח הזה מאחורי צווים להם צריך מיד לציית. עליהם להוציא אל הפועל את מה שהם מייצגים, להראות זאת עד הסוף"{{הערה|מאמר ב-''Liberation'', 24.9.1975, מצוטט אצל: Eribon, ''Foucault'', p.265}}. העיתונאים שהיו נוכחים נעצרו לבסוף, אך החבורה הצרפתית הוסעה לשדה התעופה, ולאחר חיפוש מקיף גורשה חזרה לפריז{{הערה|[http://www.michel-foucault.com/gallery/pictures/foucaulta07.html תמונת קבוצת המוחים]}}.

מחלוקת פוליטית בין פוקו ובין ידידו ושותפו לעשייה הפילוסופית והפוליטית, [[ז'יל דלז]], הובילה להתרחקות ולניתוק הקשרים בין השניים. כאשר ביקש [[עורך דין|עורך הדין]] הגרמני של כנופיית [[באדר מיינהוף]] מקלט בצרפת ב-1977, לאחר שהואשם בארצו בשיתוף פעולה עם לקוחותיו, הגן פוקו על זכות ההגנה של עורך הדין והפגין נגד גירושו, אך סירב להגן על לקוחותיו, אותם ראה כטרוריסטים. זאת בעוד שדלז גינה את מערב גרמניה בכלל על פעולותיה ה"[[דיקטטורה|דיקטטוריות]]" נגד חברי הכנופיה. שני הפילוסופים כמעט ולא התראו עוד עד מותו של פוקו. כשהיה על ערש דווי ביקש פוקו לראות שוב את דלז, בו ראה את הפילוסוף המבריק ביותר בצרפת, אך הם לא הספיקו להיפגש.

לא אחת נכווה פוקו בשל פעילותו הפוליטית, כאשר עמדותיו לכאורה התבררו כמוטעות. במקרה אחד תמך במאבק שגוי נגד עורך דין ידוע שהואשם ברצח אכזרי של בת-פועלים ב-[[1972]] (פרשת בּרוּיי-אַן-אַרְטוּאָה). פוקו לא הסתייג בצורה נחרצת מהמסע המתלהם שניהלו קבוצות שמאל מאואיסטיות נגד עורך-הדין, בו ראו אויב [[מעמד הפועלים]] שביצע "פשע בורגני". לבסוף דעך המאבק כשהתברר שעורך הדין [[חף מפשע]].

המקרה הבולט ביותר שעליו הותקף פוקו לא אחת, היה תמיכתו הפומבית ב[[המהפכה האיראנית|מהפכה האסלאמית האיראנית]] בשנת [[1979]]. פוקו חתם מזה זמן רב על עצומות נגד הפרת זכויות האדם תחת שלטון ה[[שאה]]. היומון האיטלקי ''Corriere della sera'' הציע לפוקו ב-[[1977]] לכתוב טור על המתרחש ב[[איראן]], ופוקו נסע בשליחות העיתון מספר פעמים ל[[טהראן]]. קסמה לו האפשרות לצאת מהספריות ומהארכיונים אל המקום שבו מצטלבים אירועים ורעיונות. רוב האנשים עמם נפגש טרם נסע היו מקבוצות ההתנגדות החילוניות-ליברליות, אך באיראן גילה את הכמיהה לממשלה [[אסלאם|אסלאמית]], אותה זיהה כרצון בפוליטיקה רוחנית, מהסוג שבאירופה היה קשה לדמיין באותה תקופה; פוליטיקה שמצליחה לחרוג מקטגוריות הפוליטיקה המערבית. ואולם, כאשר התברר כי המשטר ה[[רוחאללה ח'ומייני|ח'ומייניסטי]] העולה אכזרי ופוגע בזכויות האדם אף יותר מקודמו, הועלתה ביקורת נוקבת נגד פוקו. הפילוסוף ניסה לענות להתקפות נגדו במספר מאמרי-תשובה, אך לבסוף הביקורת והסרקזם שהופנו נגדו בעניין זה גרמו לו להימנע ממעורבות פוליטית ומכתיבה עיתונאית למשך מספר שנים.

===קולז' דה פראנס===
[[קובץ:College de France 20100803.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חצר הקולז' דה פראנס בפריז]]
פוקו כיהן ב[[קולז' דה פראנס]] משנת 1970 ועד מותו ב-1984. עם כניסתו ביקש לשנות את שם הקתדרה לפילוסופיה שקיבל ל"קתדרה להיסטוריה של מערכות חשיבה". הרצאת הבכורה שלו בקולז', אותה נשא ב-[[2 בדצמבר]] תחת הכותרת '''[[סדר השיח]]''' (''L'ordre du discours''), הוקדשה למורו ופטרונו המנוח, [[ז'אן איפוליט]] (Hyppolite), שאת כיסאו בקולז' ירש. איפוליט היה מי שדחף טרם מותו לבחירתו של פוקו לקולז', יחד עם הפרופסורים דומזיל, ז'ול וולמן (Vuillemin) ו[[פרנאן ברודל]].

הרצאה זו הפכה ל"טקסט מפתח" עבור פרשני פוקו, שכן הוא עוסק בה, בפעם הראשונה באופן מושגי ושיטתי, בשאלות של כוח ושליטה, ומנתח את הממד החומרי והפרקטי של השיח, ואת המבנה שלו כזירה של יחסי כוח; "מה כל כך מסוכן", שואל פוקו, "בעובדה שאנשים מדברים, ושדיבורם מתרבה במהירות? מה הסכנה שבכך?... אני מניח שבכל חברה ייצור השיח הנו בו בזמן נשלט, נבחר, מאורגן ומופץ בהתאם למספר מסוים של פרוצדורות, שתפקידן להסיט את כוחותיו וסכנותיו, להתמודד עם אירועים לא צפויים, לחמוק מחומריותו הכבדה והאימתנית".

באותה תקופה, מספר ידידו ההיסטוריון [[עמנואל לה רואה לדורי]] (Le Roy Ladurie), "היו שני פוקו; אחד הפגין ואחד שנכח בפגישות בקולז'"{{הערה|מצוטט אצל: Eridon, ''Foucault'', p. 256.}}.
מעורבותו הפוליטית של פוקו לא פגמה ברצינות פעילותו האקדמית ובחלקו בניהול המוסד בוועדותיו השונות. למרות זאת, פרופסורים רבים הזדעזעו מפעילותו המיליטנטית, הרעשנית והרדיקלית של עמיתם לקולז'.

משנת 1970 (למעט שנת 1977) העביר פוקו סמינרים בקולז'. הרצאותיו נערכו בימי רביעי, מינואר ועד סוף מרץ, בפני אולמות מלאים. הנושאים בהם דן כללו דיונים על גזע, אבנורמליות, כלכלה מדינית, שיגעון, רפואה, מוסדות עונשין, משפט, פילוסופיה, ספרות הווידויים הכנסייתית וטכניקות הווידוי על ספת הפסיכואנליטיקן.

הרצאותיו של פוקו היוו את הבסיס למחקריו מאותה תקופה, אך למעט הרצאת הבכורה, '''סדר השיח''', לא פרסם אותן פוקו בחייו. בצוואתו הורה לא לפרסם כתבים שלא פרסם בחייו, אולם יורשיו החלו להוציא לאור את ההרצאות ב-1997 (ארבע מהן תורגמו לאנגלית. ראו [[מישל פוקו#הרצאות בקולז' דה פראנס|להלן]]).

===פרסומים===
בשנים הראשונות התמקד פוקו במשפט, חוק וענישה. ב-1973 פרסם את הספר '''אני, פייר ריבייר''', שעסק בצעיר שעמד למשפט בתחילת המאה התשע־עשרה על רצח אמו, אחותו ואחיו. הספר עסק בקשר שבין פסיכיאטריה ומשפט פלילי. המקרה של ריבייר נבחר כמקרה מבחן, על בסיס הודאתו הכתובה על פשעו, ובגלל החומר התיעודי הרב שנכתב אודותיו. "מסמכים כאלו..." כותב פוקו בהקדמה, "מספקים חומר לבחינה מקיפה של האופנים בהם מעוצב ופועל ידע מסוג מסוים (כלומר, ידע רפואי, פסיכיאטרי, פסיכולוגי) ביחס למוסדות ולתפקודים החקוקים בהם (כלומר, החוק ביחס למומחה, לנאשם, לפושע המשוגע, וכדומה). הם נותנים לנו מפתח ליחסי הכוח, השליטה, המאבק, שמתוכם מופיעים ופועלים שיחים (''discourses''), ובכך מספקים חומר לניתוח פוטנציאלי של שיח...שיכול להיות הן טקטי והן פוליטי, ולכן אסטרטגי"{{הערה|Présentation, ''Moi, Pierre Rivièr'', also in: Eribon, ''Foucault'', p. 234-5|כיוון=שמאל}}.

לאחר שנתיים, ב-[[1975]], פרסם פוקו את ספרו "'''[[לפקח ולהעניש]]'''" (''Surveiller et punir: Naissance de la prison''), שנחשב במידה רבה כספרו השלם והמשפיע ביותר. בספר מתחקה פוקו אחר השינויים שהתחוללו בדרך בה חברות מענישות את מי שהן מגדירות כפושע. עם זאת, מטרת הספר אינה נעוצה בעבר, הצהיר פוקו, אלא בעיקר בהווה; כיצד נוצרו התנאים שאפשרו את טכנולוגיות הכוח שמופעלות על הגוף בהווה? כיצד הגענו ממצב של עינויים גופניים מזוויעים בעבר למצב של כליאה שקטה בהווה? ממצב שבו החברה ביקשה להעניש את הפושעים למצב בו החברה מבקשת "לתקן" אותם?

כשנה וחצי לאחר מכן, ב-[[1976]], פרסם פוקו את "'''[[תולדות המיניות - הרצון לדעת|הרצון לדעת]]'''" (''La volonté de savoir'') הכרך הראשון של "'''[[תולדות המיניות]]'''" (''Histoire de la sexualité''). פוקו שאף לערוך מחקר מקיף על המיניות זמן רב לפני הפרסום, וכל העת אסף לשם כך חומרים. על רקע [[מאי 1968|מהומות הסטודנטים של 1968]], ואידאולוגיות השחרור המיני שהבטיחו, קיבל המחקר משנה חשיבות. תולדות המיניות, בדומה ל"לפקח ולהעניש", הוא מחקר על "כוח" ועל האופנים בהם הוא מופעל בחברה. בעבודתו על בתי-הסוהר הראה פוקו כיצד חוצה הכוח את החברה כולה באמצעות תהליכים "[[דיסציפלינה|דיסציפלינאריים]]" שממשמעים ומרסנים את הגוף. במחקר הנוכחי חקר הפילוסוף את המתקנים והעזרים אשר קישרו את המיניות למנגנונים ולרשתות של כוח. אך פוקו אינו מנסח עוד "היפותזה דכאנית", אשר מוכיחה עד כמה מדוכאת, מושתקת ומודחקת המיניות בחברה המערבית, אלא מעמיד אותה במבחן: "השאלה שברצוני להציג איננה מדוע אנו מדוכאים, אלא מדוע אנו אומרים, בלהט כה גדול, במרירות כה רבה כנגד העבר הקרוב ביותר שלנו, כנגד ההווה שלנו וכנגד עצמנו, שאנו מדוכאים?"{{הערה|'''תולדות המיניות - הרצון לדעת''', עמ' 11}} דרך עיסוק בטכניקות של וידוי (דתי, פסיכיאטרי, פסיכולוגי, פדגוגי), והפיכת הווידוי מפרקטיקה דתית לפרקטיקה מדעית, בוחן פוקו את כינון הסובייקט (''subject'') המודרני - על כפל המשמעות של המונח - כנָתִין מוכנע וכפּרט ייחודי.

פוקו צירף לספר את תוכנית המחקר העתידית שלו: חמישה כרכים הדנים במגוון נושאים, מ[[סטייה מינית|סטייה]], דרך [[היסטריה]] ועד [[גזענות]]. אף אחד מהכרכים הללו לא פורסם כמתוכנן. הספר התקבל, לדעת פוקו, ב[[קבלת פנים]] צוננת ובחוסר הבנה. רק כשמונה שנים מאוחר יותר פרסם פוקו את ספריו הבאים - הכרך השני והשלישי של '''תולדות המיניות''': "'''השימוש בתענוגות'''" ו"'''הדאגה לעצמי'''".
בשנת [[2018]] ראה אור ב[[צרפת]] ב[[הוצאת גאלימר]] הספר "'''וידויים של הבשר'''" מעזבונו של מישל פוקו. זהו החלק הרביעי של "'''תולדות המיניות'''".

===שנים אחרונות===
בעשור חייו האחרון הרבה פוקו לבקר ב[[ארצות הברית]] ולהרצות בה. הוא הרצה ב[[אוניברסיטת סטנפורד|סטנפורד]], ב-[[UCLA]], ב[[אוניברסיטת ברקלי|ברקלי]] ובאוניברסיטאות נוספות, לעיתים בפני קהל של אלפים. בברקלי פגש את הפרופסורים פול רבינו (Rabinow) ויוברט דרייפוס (Dreyfus) שכתבו על משנתו ספר, וכללו בו מספר ראיונות עמו. בארצות הברית השתתף פוקו בחיי הקהילה ההומוסקסואלית והתנסה בסמים שונים. ככל הנראה שם הוא נדבק באיידס.

לא ברור עד כמה היה פוקו מודע למחלת ה[[איידס]] שפרצה בו, אך הוא חשד בקיומה. בחורף האחרון לחייו סיפר לידידו דומזיל כי הוא חושב שיש לו איידס. בחודשיו האחרונים עבד ללא לאות ותוך קשיים רבים על שני ספריו האחרונים בסדרת '''[[תולדות המיניות]]''' למרות הבחילות וכאבי הראש העזים שתקפו אותו. ב-[[2 ביוני]] התעלף בדירתו ואושפז. בבית-החולים עוד הספיק לראות את הביקורות הראשונות על הספרים שאך פרסם. ב-[[25 ביוני]] מת כתוצאה "ממחלה הקשורה לאיידס", כפי שנכתב בתעודות הרפואיות. ייתכן כי ידע או שיער שחלה באיידס, אך הסתיר את חששותיו ממקורביו. לטענת בן זוגו, הידע המועט באותן שנים על המחלה, והשקרים הלבנים שסיפרו להם הרופאים על מצבו, גרמו להם לפסול את האפשרות הזו. רק כאשר זומן לאחר מותו של פוקו למשרד הנהלת בית-החולים, הבחין דפר כי על המסמכים רשום "[[סיבת המוות]]: איידס"; "כך גיליתי זאת...שם, בצורה כה אלימה, גיליתי את מציאות האיידס... גיליתי את מרחב הפחד החברתי שהסתיר כל דיווח אמיתי"{{הערה|דפר בראיון ב''Liberation'', מה-19–20 ביוני [[2004]], עמ' 4}}. למחרת מותו פרסם ידיד של הפילוסוף מאמר מחאה אנונימי בליברסיון נגד השמועה לפיה מת פוקו מאיידס: "אנו המומים מהשמועה הזדונית הזו... האם חייב פוקו למות בבושה"{{הערה|''Liberation'', ה-[[26 ביוני]] 1984}}.

===יחסו לישראל===
פוקו היה פרו-ישראלי באופן כללי. במסגרת פעולותיו הפוליטיות עם מהגרים, ניסו פעילים ערבים להפנות לא אחת את המחאה נגד [[ישראל]] (רוב הפעילים הערבים ב"ועדת ג'לאלי" היו חברים גם בוועדות [[פלסטינים|פלסטיניות]]). נקודה זו היוותה קושי עבורו גם ביחס לתנועות מאואיסטיות פרו-פלסטיניות שעימן היה בקשר, וגם ביחסיו עם הסופר [[ז'אן ז'נה]], שהיה פעיל מאוד למען הפלסטינים, משום שסירב להשתמש במאבקים אותם ניהל כדי לתקוף את ישראל.

בחודש מרץ [[1979]] השאיל פוקו את דירתו בפריז עבור קוֹלוֹקְוִיּוּם ישראלי-פלסטיני, שאורגן על ידי עיתונו של סארטר, "[[זמנים מודרניים (כתב עת)|זמנים מודרניים]]" (Les Temps Modernes). אף על פי שהפגישות נערכו בדירתו נעדר מהן פוקו במכוון, משום שלא רצה להשתתף בדיונים - דיונים אותם הגדירו משתתפי הכנס, [[סימון דה בובואר]] ו[[אדוארד סעיד]], כ"אסון".

אירוע אחר, הקשור בעקיפין לישראל, התרחש קודם לכן, בעת שהותו בתוניס; פוקו היה עד לגל הפגנות נגד המשטר ב[[יוני]] [[1967]], שבמהלכו התרחשו פרעות בסוחרים יהודים בתגובה ל[[מלחמת ששת הימים]], בהשתתפות סטודנטים מהשמאל. על האירועים כתב פוקו לידידו קונגיים: "לפחות 50 הצתות. 150 או 200 חנויות שנבזזו - העניות ביותר, כמובן. המחזה הנצחי של [[בית כנסת]] הרוס, שטיחים נגררים לכביש, מגולגלים, בוערים; אנשים רצים ברחובות, מוצאים מקלט בבניין שההמון מבקש להעלות באש. ואחר כך שקט, התריסים מוגפים (...) לאומנות יחד עם גזענות מצטרפות יחד למשהו מרושע במיוחד. ואם אתה מוסיף לכך את העובדה שבגלל השמאלנות שלהם, הסטודנטים נתנו לכל זה את ידם (וקצת יותר מיד), אתה חש צער עמוק, אתה שואל את עצמך מהי אותה עורמה (או טיפשות) של ההיסטוריה, שבזכותה יכול המרקסיזם לחולל את זה (ולספק לזה את אוצר המילים)"{{הערה|מצוטט אצל: עדי אופיר, "פוקו התוניסאי", עמ' 46}}. באותו מכתב, אגב התמודדות על משרה אוניברסיטאית מול יהודי שהיה בעברו לוחם [[תנועת ההתנגדות הצרפתית]], התוודה פוקו שאינו מסוגל להתנגד ליהודי אפילו אם ההתנגדות היא רק במסגרת המשחק האקדמי{{הערה|מצוטט אצל: Eribon, ''Foucault'', p. 196.}}.

==הגותו==
חוקרי פוקו מחלקים את תחומי העיסוק המרכזיים של הגותו לקטגוריות "כוח ומוסדות", "כוח/ידע", "שיח", "הגוף והמיניות" ו"חקירת הסובייקט"{{הערה|מילס, '''מישל פוקו''', הוצאת רסלינג}}.

===יחסי כוח ומוסדות===
פוקו ראה בכוח משהו שמבוצע, ולא משהו שאוחזים בו. הכוח, על-פי פוקו, מתפקד בצורת שרשרת או רשת של יחסי כוחות הפזורים בחברה, ולא מערך יחסים של מדכא/מדוכא. פוקו טען שיחסי כוח הם יחסים של כוח והתנגדות. כלומר, במקום שאין בו התנגדות, אין למעשה יחסי כוח.

פוקו מבקר את מושג הכוח כפי שהוגדר בהגות המרקסיסטית, בעיקר בדרך מושגי ה'''הגמוניה''' שניסח התאורטיקן הקומוניסטי [[אנטוניו גראמשי]], ובמושג '''מנגנוני המדינה האידאולוגיים''' שניסח [[לואי אלתוסר]]. המרקסיזם ראה במדינה גוף מדכא שנועד להביא לציות; עם זאת, המדינה המודרנית, כפי שהיא מצטיירת בהגות המרקסיסטית, אינה שולטת רק דרך מנגנוני השליטה (צבא, משטרה), אלא גם בעזרת מנגנונים "פרטיים" (משפחה, מערכת החינוך), ובאמצעותם מטמיע מעמד ה[[בורגנות]] את כל החברה ברמה התרבותית והכלכלית שלו. אלתוסר דרש להבחין בין מנגנוני הכוח הפיזי ובין מנגנוני האידאולוגיה, וטען שהכוח משמש את המדינה כדי להשיג את התנאים הפוליטיים להפעלת מנגנונים אידאולוגיים (תרבות, דת) שמבטיחים את שעתוק יחסי הייצור.

פוקו מרחיב את מחקרו של אלתוסר ומחפש את הצורות העלומות ביותר של יחסי-הכוח, את טכנולוגיית הכוח, אך לא רק בצורות השלטון הברורות, אלא בצורות המיקרו והמאקרו של השלטון, בעקרונות היסוד שמהם נובעות תצורות מיוחדות של הידע. בתאוריה של אלתוסר, הכוח מתואר כפריבילגיה שיש "לתפוס" ואז "להפעיל", משהו נזיל שאפשר "ליצוק" לתוך מנגנוני המדינה, שהם כשלעצמם רק הכלים להשלטת האידאולוגיה. לעומת זאת, בהגותו של פוקו הכוח אינו נמצא רק בחיים הפוליטיים, אלא מונח ביחסים הכי מוסתרים בגוף החברתי; הכוח מופעל על ידי אינדיבידואלים, ובכך הם אינם גורמים פאסיביים אל מול "המדינה" או "הממשלה" שמפעילה כוח בצורה חד סטרית. פוקו ביקש בכך להימנע מלשים את הדגש על מרכזיותה של המדינה ביחסי הכוח. לדידו יש בכך רדוקציה המצמצמת את המדינה לפונקציות מסוימות וקבועות, ובה בעת מתן חשיבות יתר למדינה. הכוח נמצא בכול, הוא קבוע ושואף להתמיד במצבו, והוא "השם שמעניקים למצב אסטרטגי מורכב המתקיים בחברה נתונה". הכוח מורכב מיחסי כוחות, מהדינמיקה המורכבת שלהם, ואף הסתירות שבתוכם. הוא בא לידי ביטוי כמעט בכל דבר שנעשה, מה[[שיח (מדעי החברה)|שיח]] ועד למנגנוני השלטון. יחסי הכוחות מייצרים תמיד מצבי כוח, בשל אי שוויון שמצוי בבסיסם, ומאחר ויחסי הכוחות עצמם משתנים, בין היתר בשל השתנותו המתמדת של הכוח (אך לא היעלמותו, אלא רק הפנייתו לאפיקים אחרים), כך גם משנה הכוח את הפרקטיקות בהן הוא מגולם.

במחקריו השונים מדגים פוקו כיצד המשטר ממשמע את האזרחים בעזרת מגוון רחב של מנגנונים ופרקטיקות. הוא בוחן סדרה של מוסדות, כגון בתי חולים ובתי ספר, ומראה כיצד הפרטים בחברה מפנימים את השליטה ומתחילים למשמע את עצמם. הדבר מגיע לידי כך שהפרטים בחברה אינם חווים את נורמות המשמעת כתוצר של המוסדות אלא כטבעיות. נראה לנו טבעי, לדוגמה, שמערכת החינוך וההורים יעקבו בצורה אדוקה אחר הילדים, וישלטו בצורה מוחלטת בהתנהגותם ובתגובותיהם הרגשיות.

פוקו התנגד להמשגת הכוח במונחים שליליים בלבד, כפי שהוא מנוסח ב"היפותזה הדכאנית" של המודל המרקסיסטי או בפמיניזם המוקדם; לטענתו, לכוח יש גם ביטויים חיוביים, יצרניים. למשל, ב[[תולדות המיניות - הרצון לדעת]] וב[[כוח/ידע]] הוא מתאר כיצד [[אוננות]] של נערים במאה ה-19 עוררה דאגה, והובילה לפרסום מדריכים רבים שמטרתם לייעץ כיצד למנוע או לרסן אותה. פוקו מדגיש לא רק את המעקב אחרי הנערים, שיכול להיחשב לפרקטיקה דכאנית, אלא גם את התוצר הפרודקטיבי של יחסי הכוח, בדמות הכרה בגוף הנערי כגוף מיני, הפיכת היחסים הגופניים בין ההורים לנערים למיניים, והפיכת התחום המשפחתי למיני. פוקו מסיק שיותר משהמיניות דוכאה על ידי הפעלת הכוח, המיניות יוצרה. דוגמה נוספת, הוא טען שיש להיזהר מהמחשבה שמהפכה משחררת מדיכוי. לטענתו מהפכה יכולה לשנות היבטים מסוימים באופן שבו החברה מתפקדת, אבל היא נוטה להחליף מערך יחסי כוח אחד באחר. המהפכה נוטה למקם אנשים פחות או יותר היכן שהיו קודם לכן, מוציאה להורג אנשים החולקים על דעת מובילי המהפכה, מפעילה את מערכת המיסוי בצורות דומות, ומאלצת את האזרחים לשתף פעולה עם האג'נדה שלה.

ההיסטוריה, טען פוקו, אינה תהליך של שחרור מכוח, כי אם הפנייתו לאפיקים אחרים. הכוח עבר מהשליט ל[[מדע]], ל[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]] ול[[תקשורת המונים]]. ישנה רשת קשרים בין הכוח לבין הידע לבין ה[[שיח (מדעי החברה)|שיח]]. הידע מייצר שיח שמפעיל עלינו כוח. אנו חשים מה מותר לומר ומה לא, מה נכון ומה לא. השיח (במשמעותו הרחבה ביותר) מורה לנו כיצד להתלבש ואף לנוע. הוא מייצר מערכות סימון, שאנו פועלים בתוכן.

לטענת פוקו, השינוי בדרך הענישה לאורך השנים אינו מבשר על התקדמות או התפתחות, אלא על שינוי במנגנוני השליטה והענישה. כך, למשל, אם בעבר האדם פחד מהדרך בה יענש ([[הוצאה להורג]] בצורה אלימה, הכאות וכיוצא בזה), היום האדם פוחד מהוודאות שיענש.

===שיח===
פוקו נתן כמה הגדרות, לעיתים סותרות, למונח [[שיח (מדעי החברה)|שיח]]. בספר [[הארכאולוגיה של הידע]] הוא אומר ששיח הוא "לפעמים התחום הכללי של כל ההיגדים" - הגדרה כללית המאגדת כל מה שנאמר ויש לו משמעות. "לפעמים קבוצה של היגדים הניתנים לפירוט" - היגדים שיש ביניהם קשר. למשל, שיח הגזענות או שיח הנשיות. "לפעמים פרקטיקה מוסדרת המשקפת מספר מסוים של היגדים" - מערך כללים לא כתוב המייצר היגדים מסוימים.

השיח אינו שפה, אלא מערכת המבנה את המציאות. כך, למשל, ההבחנות המילוניות של צבעים, השונות בכל תרבות ותרבות, הם תוצר של סדירויות הנכפות על ידי השיח על המציאות. בכך השיח מגביל את המציאות שלנו, שכן אנחנו יכולים לחוות את המציאות רק באמצעות השיח והמבנים שהוא כופה על המחשבות שלנו. גם חוויות פיזיות, כמו תחושת רעב ועייפות, מתווכות דרך השיח המבנה עבורנו את צורת ההתייחסות לתחושות אלו והדרך בה נתמודד איתן.

פוקו חוקר ומאתר את אופני ההסדרה של השיח, אותן הוא מתאר בהרצאתו [[סדר השיח]]; הדרכים בהן ייצור השיח עובר פיקוח, והדרך בה השיח מופץ לחברה כולה. הוא מאתר שלוש הדרות חיצוניות וארבע פנימיות, לפיהן מוסדר כל שיח בחברה: שלוש ההדרות החיצוניות הן: 1. איסור ([[טאבו (סוציולוגיה)|טאבו]]); על מה מותר לדבר (ועל מה אסור), למי מותר לדבר (ולמי אסור), היכן וכיצד יש לדבר. 2. הבחנה בין דיבורו של המשוגע לבין דיבורו של השפוי. 3. החלוקה בין אמת ושקר; בין אלו המוסמכים לומר אמת ובין אלה שאינם נמצאים בעמדות כוח ודבריהם יכולים להיחשב לשקר. פוקו מראה כיצד אמירה מסוימת (למשל, [[חוקי מנדל]]), שכיום נתפסת כאמת, לא התקבלה בזמן אמירתה כאמת, משום שלא הייתה "בתוך האמת" של השיח (במקרה זה, השיח הביולוגי במאה ה-19), כלומר, לא ענתה על כללי אמירות האמת של השיח בה נאמרה.

ארבעת הליכי ההדרה הפנימיים הם: 1. פרשנות; הפרשנות כופה סדר פנימי על השיח משום שהיא מגבילה את האמירות שנאמרות בו ל"מקור" מסוים, אותו מפרשים (למשל, השיח [[תאולוגיה|התאולוגי]] מוכפף ל[[כתבי הקודש]], השיח המרקסיסטי-לכתבי מרקס). 2. פונקציית המחבר; פונקציית המחבר מסדירה את השיח בכך שהיא מארגנת ומדרגת בליל של אמירות על-פי ייחוסן למחברים, והיא גם מגבילה את השיח על ידי קשירת אמירות מסוימות לדובר פרטי וספציפי. (ראו הרחבה: [[מהו מחבר?]]). 3. [[דיסציפלינה]]; הדיסציפלינה היא מה שניתן לומר בתוך אילוצים שיוצרות הנחות מסוימות על נושא מסוים, כלומר, בתוך שדה תאורטי מסוים (למשל, השיח הרפואי המערבי המודרני אינו יכול לדון בהשפעת הכוכבים על הבריאות.). 4. דילול הסובייקטים המדברים; ההגבלות הקובעות מי מוסמך לדבר בכל סיטואציה.

מושג השיח של פוקו עוזר להבין כיצד מיוצר הידע, על ידי מי, באיזו מסגרת, אלו אינטרסים עומדים מאחורי יצורו, ואת מי הוא אמור לשרת. על ידי קישורם של מושגים כמו "ידע" ו"אמת" למערכות של כוח ותשוקה, מוסדות ואינטרסים, מעמיד פוקו סימן שאלה סביב מושגים אלו.

===כוח/ידע===
פוקו מרבה לקשור את מושג הידע עם מושג הכוח. לטענתו, רשת הכוחות מייצרת ידע, המוליד כוח, במעין לולאה סגורה; הכוח והידע משולבים זה בזה בצורה שאינה ניתנת להפרדה, כאשר הידע איננו גורם אדיש אלא חלק בלתי נפרד ממאבקי ומיחסי כוח. כך, למשל, במצב של יחסי כוח לא שוויוניים בין גברים לנשים, מיוצר ידע על נשים; יש יותר ספרים העוסקים בנשים ובנשיות מאשר בגברים ובגבריות; יש יותר ספרים העוסקים בבעיות ה"שחורים", ופחות ב"אדם הלבן", יותר ספרים העוסקים במזרחים ומזרחיות ופחות ב[[אשכנזים]] ובאשכנזיות וכיוצא בזה. לטענת פוקו, לא הפעילות של סובייקט הידע היא שמייצרת את הידע, אלא מערך הכוח/ידע הוא זה שמייצר את צורות ותחומי הידע. ייצור הידע איננו אובייקטיבי, אלא נקבע על ידי הכוח/ידע. כך למשל, דיווחי חדשות בטלוויזיה, אבל גם "אמת" מדעית. האמת מובנית ומתוחזקת על ידי מגוון רחב של פרקטיקות המתקפות אותה, וחוקים ופרוצדורות אשר משמרים אותה.

בספרו [[תולדות השיגעון בעידן התבונה]] מסביר פוקו את יחסי הגומלין בין כוח לידע בעזרת הדגמת היחס ל[[מחלת נפש|משוגעים]]: אם לפני התערבות רשת הכוחות בחברה זכה המשוגע ליחס הרמוני עם האוכלוסייה (לעיתים אף כמואר, או כנביא), היוולדו של תחום ידע חדש - ה[[פסיכיאטריה]] - הביאה להגדרת המשוגע כמוקצה, לוותה בפרקטיקות חדשות, כוחניות, כלפי משוגעים, עד שהביאה לבידודם מהחברה בבתי משוגעים. הפסיכיאטרים, כקבוצה בחברה, שאפו לשלוט (כלומר, להחזיק בבלעדיות על שימוש בכוח) ביחס לקבוצה מסוימת אחרת (החולים) ולשם כך טענו כי עומד לרשותם ידע בלעדי והליכים ייחודיים להשגת ידע כזה, המאפשרים להם לקבוע את הגבול התוחם בין חברי הקבוצה הנשלטת ומי שאינם נמנים עמה. יתר על־כן, ובכך מתבטאת הגישה הפוזיטיביסטית-פרוגרסיבית של [[עידן הנאורות]], הם התיימרו ליכולת ולידע כיצד להעביר אדם מקבוצת הנשלטים לקבוצת הבלתי נשלטים. כדאי לציין גם כי הכוח הזה ניתן לפסיכיאטריה, לפי פוקו, יותר אין אבסנטייה מאשר תוך מאבק כוח. כלומר, הוא ניתן לפסיכיאטריה בהתבסס על יומרתה לדעת כיצד להגדיר את התיחום וכיצד להעביר אדם מקבוצה לקבוצה.

===הגוף והמיניות===
פוקו מנתח את מערכת היחסים שבין המוסדות ובין הגוף, וכיצד יחסי הכוח פועלים על הגוף. הוא מערער על ההנחות בדבר הזהות המינית ועל עצם המושג "מיניות". הוא הראה כיצד במאה ה-19 הוביל דיכוי הדיון המיני לתשוקה גדולה יותר לדבר על המיניות ולהפר את הטאבו; לייצר צורות התנהגותיות אפשריות, שקוטלגו כסוטות. פוקו מתאר כיצד פרקטיקה כדוגמת [[גברים המקיימים יחסי מין עם גברים|יחסי מין בין גברים]], הפכה ל"[[הומוסקסואליות]]", כיצד פרקטיקה עברה להיות מכוננת אינדיבידואלים המסווגים כאנשים שנולדו אחרת. בכך תרם פוקו להבנת הקשר שבין העדפה מינית ובין זהות, וכיצד זהות איננה ישות מהותנית, אלא נוצרת במסגרת יחסי כוח/ידע ובמסגרת שיח מסוים. פוקו השווה את ההתייחסות ליחסי המין בין המינים השונים בתקופות יוון-רומא להתייחסות אליהם במאה ה-19 ובעידן החדש, השווה את המוסר שבעידן החדש מול המתירנות שבימי הביניים, את המילים הקשורות במיניות בימי הביניים שהתרכזו סביב המילה "תענוגות" ו"בשר" לבין המילים החדשות והרבות שנוצרו בעידן החדש החל מהמאה ה-19. ההשוואה מראה איך המוסר החמיר בדורות החדשים ואיך המיניות ההומוסקסואלית שהייתה "אהבת הנערים" נהייתה מוקצה מחמת איסור.

פוקו היה בעד קיום יחסי מין עם ילדים ויזם ב-1977 את [[העצומה לביטול גיל ההסכמה בצרפת]]. פוקו טען שבדומה למבוגרים גם ילדים יכולים לתת הסכמה ל[[יחסי מין]] (ובכך שלל את רעיון "גיל ההסכמה"), ואמר כי "הרעיון לפיו ילד לא יכול להסביר מה קרה ולא היה מסוגל לתת את הסכמתו...הוא דבר בלתי מתקבל על הדעת"<ref>{{קישור כללי|כותרת=France, Where Age of Consent Is Up for Debate|אתר=The Atlantic|תאריך=2018-03-10|כתובת=https://www.theatlantic.com/international/archive/2018/03/frances-existential-crisis-over-sexual-harassment-laws/550700/|שפה=en|תאריך_וידוא=2023-09-23|הכותב=Marie Doezema}}</ref>. פוקו נמנה עם קבוצת אינטלקטואלים שחתמו על [[העצומה לביטול גיל ההסכמה בצרפת|אמנה שבה דרשו מממשלת צרפת]] לנרמל [[פדופיליה]] על ידי ביטול [[גיל ההסכמה]].

===שגעון ושפיות===
פוקו בוחן את הדרך בה משתנה ההבחנה בין שיגעון לשפיות וכיצד מחלת הנפש מומצאת ומובנית. הוא מציג עמדה אנטי-פסיכיאטרית, המראה כיצד הסובייקט הוא תוצר של יחסי כח/ידע. ראו [[תולדות השיגעון בעידן התבונה]].

טענותיו של פוקו הפכו למרכזיות בזרמים [[פוסט מודרניזם|פוסט מודרניים]] שונים. הוא אביהם הרוחני של ה[[פוסט קולוניאליזם]], חלקים מזרמים ב[[פמיניזם]] העכשווי ומה[[נאו-מרקסיזם]].

=== הסובייקט ===
עבודתו של פוקו במסגרת '''המלים והדברים '''בוחנת את המצאת מושג הסובייקט כחלק מיצירת מדעי האדם (מהביולוגיה ועד לפסיכולוגיה). בחקירה זו, שמהווה תשתית לחקירות מאוחרות שיערוך באופן ממוקד יותר, מבקש פוקו להציג מתי וכיצד המוצא רעיון הסובייקט האוטונומי במערב. פוקו עושה זאת, מתוך שאיפה מוצהרת, לזכות ולראות ב"היעלמותו של קמט זה", שלטענתו מבטא גישה שגויה ובעייתית, מעל דפי ההיסטוריה{{הערה|מתוך ההקדמה לספרו של פוקו '''המילים והדברים: ארכאולוגיה של מדעי האדם, '''מתורגם מהמהדורה האנגלית: ''The Order of Things,'' London, New York: Routledge. pp. xxv}}.

=== ביקורת הנאורות ===
הגותו של פוקו מהווה בסיס מרכזי להגות הפוסט-מודרנית המבקרת את ה[[נאורות]] והמודרנה, מאחר שהיא עסוקה כולה בניסיון לחשוף את המובן מאליו של התקופה המודרנית. אמנם, ניתן לראות מספר אבני דרך שונות בהגותו של פוקו בסוגיית הנאורות - בראשית עבודתו (כפי שניתן לראות בספר '''תולדות השיגעון בעידן התבונה''') פוקו מאמץ גישה ביקורתית הדומה בעיקרה להוגים מוקדמים יותר שעסקו בביקורת הנאורות כמו [[ניטשה]], [[מקס ובר]] ו[[קרל מרקס]], הטומנת בחובה שאיפה לחזור לאידיליה פרה-מודרנית. בשלבים מאוחרים יותר (החל מהספר '''המלים והדברים'''), פוקו מתאר את העובדה שכל הפרויקט שלו עצמו נשען על אדני הביקורת המודרנית עצמה. נאמן לשיטתו, אין לדבריו דרך לדון במציאות שלו דרך ההבנות של הנאורות, גם אם ברצונו לבקר את הנאורות מתוך הבנות אלו. מאמרו האחרון של פוקו "הנאורות מהי?"{{הערה|מופיע בתוך בתוך בשארה, עזמי (עורך), '''הנאורות – פרויקט שלא נשלם?''', תל אביב: הקיבוץ המאוחד. עמ' 79-97.}} שהתפרסם ב-1984, עוסק בחזרה למאמר של [[קאנט]] בעל אותו שם, ובהתייחס לשלוש הביקורות של קאנט. פוקו מתאר את עצמו ואת מכלול עבודתו כמי שממשיך ומפנה את ביקורתו של קאנט גם ביחס לנאורות עצמה. תכליתה של פעולה זו, לדבריו, היא לאפשר חריגה מהמבנה המגביל מתוך הבנה של הגבולות אותם המובן מאליו הקיים מייצר{{הערה|[http://doalogue.co.il/wiki/images/d/dd/פוקו_והנאורות_-התבוננות_מחודשת.pdf פוקו והנאורות - התבוננות מחודשת]}}.

==ביקורת על פוקו==
הוגים רבים ביקרו את פוקו, ביניהם [[נעם חומסקי]], [[ז'אן-פול סארטר]], [[יורגן הברמאס]], [[ז'אק דרידה]], [[ז'אן בודריאר]], [[סלבוי ז'יז'ק]], [[צ'ארלס טיילור (פילוסוף)|צ'ארלס טיילור]], [[היידן וייט]] ועוד אחרים. בעוד שכל אחד מהוגים אלו מתייחס לפנים אחרות בעבודתו של פוקו, נראה כי כל הגישות הללו חולקות כיוון משותף: הן טוענות כי פוקו דחה את הרעיונות והערכים הקשורים ל[[נאורות]], אך בו בזמן ובשקט הוא נשען עליהם בהגותו. הכשל הזה, נטען, הופך אותו ל[[ניהיליזם|ניהיליסט]] מסוכן, או שהוא הופך את עבודתו לחסרת ערך, משום שהוא מתכחש לערכים אותם הוא למעשה מניח מראש.{{מקור}}

פוקו עצמו הסביר לא פעם כי הוא מאמין בהחלט בשחרור האדם, וכי הפילוסופיה שלו בבסיסה היא פילוסופיה אופטימית, וכן שהוא מאמין שגם במצב הקשה ביותר ניתן לעשות תמיד משהו חיובי. יש לומר כי הגותו מכוונת למעשה להפרכת הטענה שה[[היגיון]] (או הרציונליות) הוא האמצעי היחידי לערוב ל[[אמת ושקר (פילוסופיה)|אמת]] ולתוקפן של שיטות [[מוסר]]יות. מכאן, הביקורת על ההיגיון אין פירושה דחיית כל מושג של אמת או מוסר, כפי שסברו כמה מבקרים.

בשנת 2021 בריאיון לעיתון הלונדוני סנדיי טיימס האשים הוגה הדעות [[גי סורמן]] את פוקו בפדופיליה. סורמן, מגדולי המעריצים של פוקו כפילוסוף, סיפר כי בזמן שהותו ב[[תוניסיה]] נהג פוקו לבעול ילדים ערבים תמורת תשלום.{{הערה|{{ישראל היום|נטע בר|"מישל פוקו אנס ילדים בתוניסיה"|866283|31 במרץ 2021}}}}. 


==מספריו==
===ספרים שתורגמו לעברית===
* '''[[תולדות השיגעון בעידן התבונה]]''', ירושלים: כתר [1972 [[הוצאת גלימר|Gallimard]]], תרגום: [[אהרן אמיר]].
* '''[[הולדת הקליניקה]]: ארכאולוגיה של המבט הרפואי''', [Presses Universitaires de France 1963] תל אביב-יפו: [[רסלינג]], 2008. מצרפתית: נועם ברוך.
* '''[[המלים והדברים|המלים והדברים: ארכאולוגיה של מדעי האדם]]''', [Les mots et les choses, Gallimard, 1966] תל אביב-יפו: רסלינג, 2011, מצרפתית: אבנר להב.
* '''[[סדר השיח]]''', [1971 Gallimard] תל אביב-יפו: [[הוצאת בבל|בבל]], 2005, מצרפתית: נעם ברוך.
* '''[[הארכאולוגיה של הידע]]''', [1969 ,Gallimard] תל אביב-יפו: רסלינג, 2005, מצרפתית: אבנר להב.
* '''[[מהו מחבר?]]''' (יחד עם: [[רולאן בארת]], '''[[מות המחבר]]'''), תל אביב-יפו: רסלינג 2005, מצרפתית: [[דרור משעני]].
* '''[[תולדות המיניות - הרצון לדעת]]''', [Gallimard 1976] [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]] 1996, מצרפתית: גבריאל אש.
* '''תולדות המיניות, חלק שני: השימוש בתענוגות''', ''(L'Usage des plaisirs'', Paris: Gallimard, 1984), תל אביב-יפו: רסלינג 2007.
* '''[[הטרוטופיה]]''', תל אביב-יפו: [[רסלינג]] 2003, תרגום ואחרית דבר: [[אריאלה אזולאי]]; מהדורה מחודשת 2010.
* '''[[לפקח ולהעניש|לפקח ולהעניש: הולדת בית-הסוהר]]''', תל אביב-יפו: רסלינג 2015, תרגום: דניאלה יואל.

===ספרים בלועזית===
* '''מחלת הנפש והאישיות''' (''Maladie mentale et personnalité'', Paris: PUF, 1954)
* '''ריימון רוסל''' (''Raymond Roussel'', Paris: Gallimard, 1963)
* '''זו איננה מקטרת''' (''Ceci n'est pas une pipe'', Fata Morgana, Fontfroide-le-Haut, 1973,).
* '''תולדות המיניות: שלושת החלקים''' (''Le Souci de soi'', Paris: Gallimard, 1984)
* '''אמירות וכתבים''' (''Dits et écrits'', vol. 1 : 1954-1975, vol. 2 : 1976-1988, Gallimard, coll. « Quarto », Paris, 2001)

===הרצאות בקולז' דה פראנס===
* 1976-1977 ''Il faut défendre la societé'' (יצא לאור בצרפתית בשנת 1997, ובאנגלית כ: ''Society Must Be Defended''){{כ}}
* 1974-1975 ''Les anormaux'' (יצא לאור בצרפתית בשנת 1999, ובאנגלית כ: ''Abnormal''){{כ}}
* 1981-1982 ''L'herméneutique du sujet'' (יצא לאור בצרפתית בשנת 2001, ובאנגלית כ: ''The Hermeneutics of the Subject'') {{כ}}
* 1973-1974 ''Le pouvoir psychiatrique'' (יצא לאור בצרפתית בשנת 2003, ובאנגלית כ: ''Psychiatric Power''){{כ}}
* 1977-1978 ''Securité, territoire, population'' (יצא לאור בצרפתית בשנת 2004){{כ}}
* 1978-1979 ''Naissance de la biopolitique'' (יצא לאור בצרפתית בשנת 2004)

===ספרים משותפים===
* '''אני פייר ריבייר, ששחטתי את אימי, אחותי ואחי''', ''Moi, Pierre Rivière, ayant égorgé ma mère, ma soeur et mon frère'', Gallimard 1973

===מאמרים וראיונות===
* '''[[הדיבייט בין חומסקי לפוקו]]'''
*{{משמאל לימין| Foucault, M., ''Power/Knowledge: Selected Interviews and Other Writings 1972-1977'' (ed. C. Gordon), Brighton: Harvester 1980}}

==ראו גם==
* [[שיח (מדעי החברה)]]
* [[פילוסופיה קונטיננטלית]]
* [[פוסט-מודרניזם]]
* [[פוסט-סטרוקטורליזם]]
* [[פנאופטיקון]]
* [[תאוריה ביקורתית]]
* [[העצומה לביטול גיל ההסכמה בצרפת]]

==לקריאה נוספת==
* דייוויד מייסי, '''מישל פוקו''', מאנגלית: מיכל אילן, ידיעות אחרונות, 2012
* מילס, שרה, '''מישל פוקו''', תל אביב-יפו: רסלינג 2005 [2003], מאנגלית: [[אהד זהבי]]
* ארבל, אילנה, '''פוקו וההומניזם''', [[הוצאת דביר]], סדרת מה?דע!, 2006
* [[עדי אופיר|אופיר, עדי]], "עיון מחדש בפוקו: המיפוי של ידע וכוח", '''עיון''' מ"א, 1992, עמ' 187–218
* אופיר, עדי, "על מישל פוקו ועל ספרו 'תולדות השיגעון בעידן התבונה'", בתוך: פוקו, '''תולדות השיגעון'''
* {{הארץ|עדי אופיר|פוקו הטוניסאי|1.1067984|21 בדצמבר 2005}} - מוסף ספרים, כ' בכסלו תשס"ו, עמ' 8–46
* אזולאי, אריאלה, "צאצאי הזמן ודיירי המרחב", אחרית-דבר בתוך: '''[[הטרוטופיה]]'''
* משעני, דרור, "בפעם האחרונה שהסטרוקטורות ירדו לרחוב", אחרית-דבר בתוך: '''[[מות המחבר]]/[[מהו מחבר?]]'''
* [[נוית בראל]] (מתרגמת), "'''משמעות המילה פרהסיה'''". תרגום לעברית של הרצאה ראשונה מתוך שש שנשא פוקו בשפה האנגלית באוניברסיטת ברקלי בשנת 1983. מתוך הקובץ "Fearless Speech" בעריכת ג'וסף פירסון. בתוך: כתב העת "סדק" גיליון 4. יולי 2009. [[פרדס הוצאה לאור]] בשיתוף עמותת "זוכרות"
* דעואל-לוסקי, חיים, "מתחת ומעבר לתשוקת הידיעה מונחת ההיסטוריה", אחרית-דבר בתוך: '''הארכאולוגיה של הידע''
<div style="direction: ltr;">
* Couzens Hoy, D. (ed.), ''Foucault : a critical reader'', Oxford: Blackwell. 1986
* Deleuze, Gilles, ''Foucault'', trans. and ed. by Sean Hand, Minneapolis: University of Minnesota Press, 1988
* Eribon, Didier, ''Michel Foucault'', trans. by Betsy Wing, Cambrigge, Mass.: Harvard University Press, 1991
* Eribon Didier, ''Insult and the Making of the Gay Self'' (Duke University Press, 2004). השליש האחרון של הספר מוקדש לחייו ולעבודתו של פוקו
* Dreyfus, H. and Rabinow, P., ''Michel Foucault: Beyond Structuralism and Hermeneutics'', Brighton: Harvester, 1982
* Rabinow, Paul (ed.), ''The Foucault reader : An introduction to Foucault’s thought, with major new unpublished material'', New York : Pantheon Books, 1984
* "Le Feu Foucault", ''Liberation'', Samedi 19 et Dimanche 20 Juin 2004
*The Essential Foucault, Rabinow Paul, [[ניקולס רוז|Nikolas Rose]], The New Press, 2003
</div>

===טקסטים מקוונים===
*[https://web.archive.org/web/20061010120626/http://foucault.info/documents/ פרקים מספרים, מאמרים וראיונות]

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיציטוט=מישל פוקו}}
{{רשתות חברתיות}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007261203705171|מישל פוקו (1926-1984)}}
* [http://readingmachine.co.il/home/books/1118414280/1118414879 מתוך הספר '''סדר השיח''']
* [http://www.text.org.il/index.php?book=0604081 מתוך הספר '''פוקו וההומניזם''']
* [[דן לחמן]], [http://www.e-mago.co.il/Editor/philosophy-890.htm מישל פוקו/שרה מילס] {{עברית}}
* [http://foucault.info/ אתר המוקדש למישל פוקו ולכתביו] {{אנגלית}}
* http://www.michel-foucault.com
* http://theory.org.uk/foucault
* [http://plato.stanford.edu/entries/foucault/ על מישל פוקו באנציקלופדיה לפילוסופיה של אוניברסיטת סטנפורד] {{אנגלית}}
* רועי וגנר, "[http://www.openu.ac.il/zmanim/zmanim94/94-review2.html מאגר מועיל של כלים אנליטיים]", [[זמנים (כתב עת)|זמנים]], גיליון מס. 94 - ביקורת על ספרו '''הארכאולוגיה של הידע'''
* {{הארץ|ערן דולב|מישל פוקו בוחן כליות ולב|1.1183435|6 בינואר 2010}}
* [http://www.e-mago.co.il/Editor/philosophy-2417.htm י. גלזנר, "מישל פוקו - שאלת מעמדה של הפילוסופיה כפראקסיס ביקורתי", מגזין [[אימגו]]
* {{הארץ|יונתן הירשפלד|נזקיה הקטסטרופליים של ההגות הפוסט־מודרנית|1.2124232|28 בספטמבר 2013}} - חלק א'
* {{הארץ|יונתן הירשפלד|מה נרוויח מכך שנאמץ את עמדתו של פוקו?|0000017f-db62-db5a-a57f-db6a6ad00000|4 באוקטובר 2013}} - חלק ב'
* {{גיבור תרבות||מישל פוקו: החופש להיות מי שאני לא|13495|}}
* {{Find a Grave}}
* {{בריטניקה}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{ערך מומלץ}}
{{פילוסופיה|אישים בולטים}}
{{בקרת זהויות}}
{{מיון רגיל:פוקו, מישל}}
[[קטגוריה:מישל פוקו|*]]
[[קטגוריה:פילוסופים של המאה ה-20]]
[[קטגוריה:להט"בים צרפתים]]
[[קטגוריה:סופרים צרפתים]]
[[קטגוריה:סופרים להט"בים צרפתים]]
[[קטגוריה:פילוסופים להט"בים]]
[[קטגוריה:סוציולוגים צרפתים]]
[[קטגוריה:פילוסופים צרפתים]]
[[קטגוריה:פוסטמודרניזם]]
[[קטגוריה:פוסט-סטרוקטורליזם]]
[[קטגוריה:סגל קולז' דה פראנס]]
[[קטגוריה:סגל אוניברסיטת קליפורניה בברקלי]]
[[קטגוריה:חוקרי רטוריקה]]
[[קטגוריה:סגל אוניברסיטת ליל צפון צרפת]]
[[קטגוריה:סגל אוניברסיטאות בפולין]]
[[קטגוריה:נספחי תרבות]]
[[קטגוריה:בוגרי אקול נורמל סופרייר]]
[[קטגוריה:סגל אוניברסיטת אופסלה]]
[[קטגוריה:פילוסופים אתאיסטים]]
[[קטגוריה:אתאיסטים צרפתים]]
[[קטגוריה:פילוסופים של תורת ההכרה]]
[[קטגוריה:היסטוריונים של המדע]]
[[קטגוריה:היסטוריונים כלכליים]]
[[קטגוריה:צרפתים שנפטרו מאיידס]]
[[קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1926]]
[[קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-1984]]
[[קטגוריה:פילוסופים של המיניות]]
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:Find a Grave (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:Str find (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:Str left (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:Str ≥ len (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:אם מכיל אחד מ (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:אם עברית (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:אנגלית (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:בלי הסוגריים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:בקרת זהויות (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:בריטניקה (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:גיבור תרבות (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:דגל (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:דגל/צרפת (עריכה)
תבנית:דף שער בספרייה הלאומית (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:הארץ (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:הודעת פרמטר לא מולא (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:הערה (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:הערה/קוד (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:הערות שוליים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:הקלטה (עריכה)
תבנית:ויקינתונים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:ישראל היום (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:כ (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:למנויים (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:לפי מגדר (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:מיזמים (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:מקור (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:משמאל לימין (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:ניווט קבוצות (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:ניווט קבוצות עם הסתרה (עריכה)
תבנית:סמל/הספריה הלאומית (עריכה)
תבנית:עברית (עריכה)
תבנית:ערך מומלץ (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:פילוסוף (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:פילוסופיה (עריכה)
תבנית:פרופילים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:קטגוריה בתבנית (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:קידוד תווים מיוחדים (עריכה)
תבנית:קישור אם קיים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:קישור ויקינתונים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:קישור כללי (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:רווח קל (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:רשתות חברתיות (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:שם הדף בלי הסוגריים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:שפת קישור (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:תבנית מידע/אתר אינטרנט (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:תת קבוצה (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:Arguments (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:LocationAndCountry (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:Navbar (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Navbar/styles.css (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:Navbox (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Navbox with collapsible groups (עריכה)
יחידה:No globals (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:PV-options (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:ParamValidator (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:PropertyLink (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Sister project links (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:Sister project links/styles.css (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:String (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:TableTools (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:Wikidata (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:WikidataCrossValidation (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:WikidataSelectors (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:בקרת זהויות (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:גיל לערכי אישים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:הערה (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:סוגריים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:פילוסוף (עריכה)
יחידה:פרמטרים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:קידוד תווים מיוחדים (עריכה)
יחידה:קישור (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:שפת קישור (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:שפת קישור/styles.css (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:תאריך (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:תאריך עברי (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:תבנית מידע (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:תבנית מידע/אישיות (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:תבנית מידע/אתר (עריכה)
חזרה לדף מישל פוקו.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מישל_פוקו"