מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- לשון המקרא התחיל תזוזה של דבר כלשהו.
- ”בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם“ (מלכים ב׳ יא, פסוק כא)
- ”כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה וַהֲנִעוֹתִי בְכָל הַגּוֹיִם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה וְלֹא יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ“ (עמוס ט, פסוק ט)
- ”[...] אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה מַרְבֵּץ לַחַיָּה כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשְׁרֹק יָנִיעַ יָדוֹ“ (צפניה ב, פסוק טו)
- בהשאלה מן (1): עודד להתחיל או להמשיך בפעולה כלשהי.
מילים נרדפות[עריכה]
השורש נוע
|
השורש נ־ו־ע הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
נטיות הפעלים[עריכה]
נ־ו־ע
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
נָע
|
נָע
|
יָנוּעַ
|
נוּעַ
|
לָנוּעַ
|
נִפְעַל
|
נִנּוֹעַ
|
נִנּוֹעַ
|
יִנּוֹעַ
|
הִנּוֹעַ
|
לְהִנּוֹעַ
|
הִפְעִיל
|
הֵנִיעַ
|
מֵנִיעַ
|
יָנִיעַ
|
הָנַע
|
לְהָנִיעַ
|
הֻפְעַל
|
הוּנַע
|
מוּנָע
|
יוּנַע
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
פֻּעַל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְנוֹעַע
|
מִתְנוֹעֵעַ
|
יִתְנוֹעַע
|
הִתְנוֹעֵעַ
|
לְהִתְנוֹעֵעַ
|
- בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
| |
|