קוונטין טרנטינו – הבדלי גרסאות

תבנית:במאי קוונטין ג'רום טרנטינו (באנגלית: Quentin Jerome Tarantino; נולד ב-27 במרץ 1963) הוא במאי קולנוע, תסריטאי, מפיק קולנוע, צלם קולנוע ושחקן אמריקאי. זוכה שני פרסי אוסקר וידוע כיוצר בעל סגנון ייחודי, הכולל שימוש בקווי עלילה לא ליניארים, מלל רב, דיאלוגים חריפים ואלימות קיצונית. מוטיב הנקמה שזור ברבים מסרטיו האחרונים. דרך סרטיו השונים החיה ופירש מחדש את אבות הטיפוס של הדמויות המופיעות בסרטים הוליוודיים, להם משמשות יצירותיו מעין אנציקלופדיה של מחוות וציטוטים.

ביוגרפיה

טרנטינו נולד בנוקסוויל, טנסי שבארצות הברית למשפחה נוצרית ממוצא איטלקי, אנגלי ואירי. אביו הוא השחקן והמוזיקאי טוני טרנטינו, ואימו היא קוני מקיו. זמן מה לאחר לידתו התחתנה אמו של טרנטינו מחדש עם המוזיקאי קרטיס זסטופיל, עמו פיתח טרנטינו קשרי חיבה עמוקים. בני זוגה של אמו אהבו קולנוע ולקחו את טרנטינו לראות סרטים, משם התפתחה אהבתו. אמו אובחנה כחולת לימפומה (האבחנה הייתה שגויה), לכן במשך תקופה גר טרנטינו עם סבתו.

המשפחה נדדה במקומות מגורים שונים בקליפורניה. טרנטינו לא סיים את חוק לימודיו בבית הספר התיכון, ובגיל 16 פרש מן הלימודים על מנת ללמוד משחק בלהקת תיאטרון נודדת. הוא עבד בין היתר בקולנוע כחול.

בגיל 22 כתב טרנטינו את תסריטו הראשון "קפיטן פיצ'פאז ושודדי האנצ'ובי". בשנת 1984 החל לעבוד בחנות להשכרת וידאו, שם התיידד עם הבמאי והתסריטאי רוג'ר אברי שעבד אף הוא באותה החנות. הוא המשיך ללמוד משחק, אך החל להתרכז יותר ויותר בתסריטאות. בשנת 1987 יצר סרט סטודנטים בלתי גמור בשם "יום הולדתו של חברי הטוב ביותר".

קריירה

כאשר עבד בחנות השכרת הווידאו, כתב טרנטינו תסריט בשם "רוצחים מלידה". הוא מכר את התסריט לחברה להפצת תסריטים עבור 1,500 דולר והבטחה להפצת תסריט עתידי, שיהיה לימים לסרט "כלבי אשמורת". פריצתו הגדולה באה עם מכירתו של תסריט נוסף בשם "רומן על אמת", אותו כתב בסיועו של אברי. בתסריט זה, בו מתאהב בחור צעיר בפרוצה, והשניים הורגים את הסרסור שלה, גונבים את הקוקאין שלו, ומבלים את הסרט בהימלטות מהמאפיה, לה שייכים הסמים. התסריט כלל כמות רבה של מין, סמים ואלימות. הפקת הסרט, בכיכובם של כריסטיאן סלייטר ופטרישה ארקט הביאה לטרנטינו את ההכרה אותה ביקש. תרומתו ל"רוצחים מלידה" הייתה אומנם בכתיבת התסריט הראשוני, אך טיוטה זו עברה שינויים רבים, ביניהם על ידי הבמאי אוליבר סטון, כך שהקרדיט שניתן לבסוף לטרנטינו לא היה של "תסריטאי" כי אם של "כותב הסיפור".

לאחר מכירתו של "רומן על אמת" (שיצא למסכים בשנת 1993) התאפשר לטרנטינו להפיק סרט בבימויו. באחת מסדנאות הכתיבה בהן טרנטינו למד הוא פגש את אשתו של הרווי קייטל שערכה ביניהם היכרות. הצטרפותו של הרווי קייטל לפרויקט כשחקן ראשי וכמפיק, אפשרה את מציאת המימון להפקת הסרט. "כלבי אשמורת", שיצא לאקרנים בשנת 1992, היה מותחן בעל סגנון ושנינות, שעסק בחבורת פושעים שביצעה שוד כושל. כבר בסרט זה ניכרת נטייתו של טרנטינו לאלימות קיצונית, שהפכה לאחד מסימני ההיכר הבולטים של סרטיו. אחד הגיבורים שנורה בתחילת הסרט, שוכב מתחילת הסרט ועד סופו בתוך שלולית גדלה והולכת של דם, בעוד שגיבור נוסף כורת את אוזנו של שוטר. כל המרכיבים שהפכו את טרנטינו לתופעה קולנועית מצויים כבר בסרטו הראשון – הדיאלוג השנון, הדימויים הוויזואליים החזקים, הדמויות משולי חברת הפשע האמריקנית, העלילה הלא ליניארית, הציטוטים והמחוות הרבים לסוגים שונים של קולנוע, השימוש במוזיקה אמריקנית משנות ה-70, וכאמור, האלימות הקיצונית.

לאחר הצלחת "כלבי אשמורת" החל טרנטינו בעבודה על פרויקט נוסף, הסרט "ספרות זולה", שיצא לאקרנים בשנת 1994. הסרט זכה בפרס "דקל הזהב" - הסרט הטוב ביותר בפסטיבל קאן, בפרס גלובוס הזהב לסרט הקומי הטוב ביותר, במועמדות לאוסקר לסרט הטוב ביותר, ועל כתיבת התסריט זכה טרנטינו (ביחד עם אברי) בפרס האוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר. "ספרות זולה" נחשב כבר עם יציאתו למסכים ליצירה בעלת חשיבות, ולסרט ששינה את פני הקולנוע האמריקני. הסרט הוא בעל עלילה לא ליניארית ומפותלת בצורה בלתי רגילה. סיפור המסגרת שלו עוסק בשוד במסעדה, אך לפני השוד ולאחריו מתאר הסרט, באופן שנון ואלים, את חייהן של דמויות משולי העולם התחתון האמריקני – שני רוצחים שכירים (ג'ון טרבולטה וסמואל ל. ג'קסון), שאחד מהם מסתבך עם אשתו של הבוס כאשר מונה לשמור עליה, והשני הופך למטיף נוצרי נודד, מתאגרף (ברוס ויליס) המסרב למכור את הקרב האחרון שלו, ודמויות נוספות. הפסקול של הסרט, שכלל נעימות ושירים משנות ה-70, היה אף הוא להצלחה מסחרית בפני עצמה. בסרט שיתף טרנטינו לראשונה פעולה עם השחקנית אומה תורמן. הסרט גם חידש את הקריירה של ג'ון טרבולטה שהייתה במשבר.

לאחר "ספרות זולה" ביים טרנטינו פרק בסרט "ארבעה חדרים" (1995), סרט העוסק בארבעה סיפורים המתרחשים באותו מלון בלוס אנג'לס בערב ראש השנה. פרקים אחרים בויימו בידי יוצרים "עצמאיים" אחרים, כאליסון אנדרס, אלכסנדר רוקוול ורוברט רודריגז, שהוזכר פעמים רבות כממשיכו, או אף חקיינו של טרנטינו. בשנה זו יצר עם רודריגז את הסרט "מצאת החמה עד צאת הנשמה", אותו כתב, ובו משחקים הרווי קייטל, ג'ורג' קלוני וטרנטינו עצמו.

בשנת 1997 יצא לאקרנים הסרט "ג'קי בראון". סרט זה היה עיבוד לספרו של אלמור לנארד, אותו מעריץ טרנטינו, ומחווה מודעת לסרטי "בלאקספלויטיישן" משנות ה-70 (סרטי פשע דלי תקציב בהשתתפות שחקנים שחורים, שלוו לרוב בפסקול של מוזיקת "פאנק (Funk)" ו"סול"). בסרט שיחקה השחקנית פאם גריר ששיחקה ברבים מסרטי ה"בלקספלויטיישן" בשנות ה-70. הסרט לא זכה להצלחה המסחרית והביקורתית לה זכו קודמיו, אך לא נחשב לכישלון.

בשנת 1998 הפנה טרנטינו את תשומת לבו אל הבמה, ושיחק בהפקה של מחזה בשם "חכה עד שיחשיך" בברודוויי.

על אף פרויקטים שונים שעמדו על הפרק כסרט המלחמתי "ממזרים חסרי כבוד", בילה טרנטינו את שנות ה-2000 המוקדמות בכתיבתו ובבימויו של "להרוג את ביל", דרמת נקמה בשני חלקים, אשר עמדה בסטנדרטים הגבוהים של סרטיו הקודמים. הסרט הוא מחווה לז'אנרים קולנועיים רבים, ובמיוחד לסרטי הקונג פו ולמסורות הקולנועיות של "וושיה" (סרטי אמנות לחימה סינים פופולרים), סרטים יפניים, מערבוני ספגטי, וסרטי אימה איטלקיים המכונים "ג'אלו". הסרט כולל אלמנטים צורניים מקוריים, כצילום בשחור לבן של סצינות מסוימות, ואף קטעים נרחבים בטכניקת ה"אנימה" (טכניקת הנפשה יפנית). שני חלקי הסרט (שיצאו לאקרנים בשנים 2003 ו-2004 בהתאמה) הן יצירות העומדות בפני עצמן. משחקה של אומה תורמן כ"כלה" הרצחנית, המתעוררת מתרדמת על מנת לנקום במעניה, שפרצו לחזרה האחרונה לטקס חתונתה, ורצחו את כל הנוכחים, זכה לשבחים רבים. כן זכורות הופעות משנה של שחקנים רבים, כדריל האנה בתפקיד רוצחת בעלת עין אחת, דייוויד קאראדין בתפקיד ביל, ולוסי לו בתפקיד או-רן אי-שיי. הסרט אלים ביותר, וספג ביקורת בשל היותו "שפל חדש במוסריות ההוליוודית".

בשנת 2005 ביים טרנטינו סצנה בסרט "עיר החטאים". בשנה זו אף ביים שני פרקים בני שעה בסדרה "זירת הפשע" (CSI). פרקים אלו, שאורכם המשותף הוא כאורכו של סרט קולנוע, מהווים חלק ממכלול יצירתו הקולנועית של טרנטינו. העלילה הבסיסית עוסקת בחוקר משטרה הנכלא בתא שקוף ונקבר באדמה, בעוד שחבריו עושים מאמצים לחלצו (סצנה דומה של קבורה בחיים עומדת במרכזו של "להרוג את ביל 2".) סימני ההיכר הקולנועיים של טרנטינו – הדיאלוג השנון, האלימות הפיזית, הופעות של שחקני עבר, מחוות וציטוטים קולנועיים, מופיעים ברובם אף בפרקים אלו. על תפקידו כבמאי בפרקים אלו היה טרנטינו מועמד לפרס אמי.

טרנטינו משתמש בהשפעתו הקולנועית לקדם יצירות של במאים בלתי מוכרים או יצירות מחוץ לארצות הברית, כאשר הוא נותן להן רשות להשתמש בשמו כ"מציג". הפקה ראשונה מסוג זה הייתה הסרט מהונג קונג "קוף הברזל" משנת 2001 שהוצג בבתי הקולנוע תחת הכותרת "מציג: קוונטין טרנטינו". הדבר הביא לרווחים של 14 מיליוני דולרים בארצות הברית, פי שבעה מתקציבו של הסרט. בנוסף לכך פתח טרנטינו בשנת 1995 חברת הפקה בשם "רעם מתגלגל" על מנת לקדם הפצתם של סרטים עצמאיים וזרים. בשנת 1997 נסגרה החברה על ידי שותפתו העיסקית, חברת מירמקס בשל "חוסר עניין".

בשנת 2007, כתב, ביים והפיק טרנטינו את הסרט "חסין מוות", בכיכובו של קורט ראסל. הסרט מספר את סיפורו של סטאנטמן מייק, נהג פעלולן שבעזרת מכוניתו "חסינת המוות" רוצח נשים. חסין מוות הוא סרט מפרויקט כפול משותף של טרנטינו עם רודריגז הנקרא "Grindhouse", כשלצד חסין מוות, ישנו סרטו של רודריגז, "פלנט טרור". שני הסרטים מהווים מחווה לסרטי ניצול - סרטי האימה הזולים של שנות ה-70 שהיו משודרים בהצגות כפולות, אותם העריצו שני הבמאים.

כשנתיים מאוחר יותר, טרנטינו יצא עם סרט חדש (אותו כתב, ביים, הפיק) ושמו -"ממזרים חסרי כבוד". הסרט עסק בנושא השואה ועלילתו מתמקדת בחבורת יהודים אמריקאים שבאו "לנקום" את דם העם היהודי באירופה הנאצית. הסרט עורר סערה ביקורתית, כראוי לסרטיו של טרנטינו, הסרט נחשב גם הוא לסרט אלים ביותר אך לא יותר מ"להרוג את ביל".

ב-2012 יצא סרט מערבון ראשון של טרנטינו: "ג'אנגו ללא מעצורים", שבו כיכבו ג'יימי פוקס, לאונרדו דיקפריו, כריסטוף וולץ, סמואל ל. ג'קסון וקרי וושינגטון. סרט זה זכה להצלחה גדולה והכניס בקופות סכום של כ-425 מיליון דולר.

בינואר 2014 נחשף שמו של הסרט הבא של טרנטינו, "שמונת השנואים". בראיונות שהעניק לכלי התקשורת גילה כי השלים את כתיבת התסריט וכי זה יהיה מערבון, אם כי לא יהווה סרט המשך לג'אנגו. זמן קצר לאחר מכן הצהיר כי בשל דליפת התסריט בידי סוכני שחקנים, אשר להם העביר את התסריט, הוא שוקל שלא להפיק את הסרט אלא להפוך אותו לספר. זמן קצר לאחר מכן פורסם כי טרנטינו שוקל בכל זאת להפוך את התסריט לסרט.^[1] שם הסרט מתכתב עם המערבון "שבעת המופלאים", ועלילת הסרט מתרחשת בתקופה שלאחר מלחמת האזרחים האמריקנית ומגוללת את קורותיה של חבורת ציידי ראשים שמוצאים מסתור בעת סופת שלגים בעיירה במדינת ויומינג. חבורת השחקנים שצפויה לככב בסרט הם סמואל ל. ג'קסון, מייקל מדסן, ברוס דרן, טים רות' וקורט ראסל. דווח כי השחקן כריסטוף ואלץ, שזכה באוסקר פעמיים בזכות תפקידיו בשניים מסרטיו של טרנטינו, לא ישתתף בצילומי הסרט בשל אילוצי לוחות זמנים.^[1] הסרט יצא לאקרנים בדצמבר 2015 וזכה לביקורות חיוביות לרוב.

בנובמבר 2014 הצהיר כי בכוונתו לפרוש לאחר סרטו העשירי.^[2]

סגנון קולנועי

סרטיו של טרנטינו ידועים בזכות הדיאלוג השנון שלהם, הדרך בה נשבר רצף הזמן בתסריט, וריבוי המחוות והציטוטים שהוא מציג מתרבות הפופ על כל מרכיביה – קולנוע, מוזיקה, טלוויזיה, ספרות. האלימות היא מרכיב חשוב בסרטיו, ובמיוחד ב"שלושת הגדולים" שבהם – "כלבי אשמורת", "ספרות זולה" ו"להרוג את ביל". ישנן כמויות גדולות של דם המציף את המסך, אך הדבר המאפיין את טרנטינו הוא הדרך האגבית, ואפילו ההומוריסטית שבה מתייחסות הדמויות אל האלימות. כך, למשל, ב"כלבי אשמורת" מפורסמת סצנת "כריתת האוזן" בה כורתת אחת הדמויות (מר בלונד) את אוזנה של דמות אחרת, תוך שהיא מנופפת בפניה בתער, ומפזזת לצלילי שיר עליז משנות השבעים "Stuck in the Middle With You", בעוד שהקורבן האומלל מתחנן על נפשו.

סרטיו ידועים בדיאלוג השנון שלהם. "כלבי אשמורת" נפתח בחבורת פושעים המתכננים שוד, ותוך כדי כך מנתחים לעומק את שירה של מדונה "כמו בתולה". באופן דומה, נכנס הצופה לאווירה ה"טרנטינואית" בשלב מוקדם של "ספרות זולה" עם הדיאלוגים בין ג'ון טרבולטה וסמואל ל. ג'קסון העוסקים בשאלות כגון מדוע טובלים ההולנדים צ'יפס במיונז, והאם עיסוי לרגליים הוא פעולה בעלת משמעות מינית.

ההתייחסויות הבלתי פוסקות לתרבות הפופ, כוללות אף שימוש במותגים דמיוניים כ"סיגריות רד אפל" ו"ביג קאהונה ברגרס" החוזרים במספר סרטים בהם שימש טרנטינו כבמאי, תסריטאי או מפיק.

עובדת היותו של הבמאי עצמו חובב קולנוע ניכרת בכל סרטיו. טרנטינו הוא בעל ידע רב בקולנוע, בביקורת הקולנוע, ובהיסטוריה של הקולנוע. טעמו נע בין סרטי "בלקספלויטיישן" לסרטי קונג פו, ואף סרטי איכות אירופיים. בכל סרטיו יימצאו אזכורים ומחוות לסרטים אלו, שלעיתים, כב"קיל ביל" חיפוש מקורו של ציטוט קולנועי או שורת דיאלוג, הופכים לאתגר בפני עצמו לצופי הסרט. במקומות שונים התפרסמו רשימות שונות העוסקות בסרטים האהובים עליו. אלו נעים בין "הטוב הרע והמכוער", ועד יצירות כגון "יצרים" של מיכלאנג'לו אנטוניוני.

סרטיו של טרנטינו כוללים אלמנטים החוזרים על עצמם, כגון "צילום תא המטען" בו מוצבת מצלמה בתוך תא המטען של מכונית ומצלמת את הגיבורים המנסים להוציא מתא המטען דבר מה (לרוב גופה). על אף שטרנטינו הפך זווית צילום זו לקלישאה קולנועית, הוא לא היה הראשון שהשתמש בה, ולידתה היא בסרט "החבר'ה הטובים" של הבמאי מרטין סקורסזה.

אלמנטים אופייניים החוזרים ומופיעים ביצירותיו

• מוטיב הנקמה חוזר ברבים מסרטיו האחרונים.
• סרטיו עוסקים בפשע או בפושעים ואנשים משולי החברה.
• עיסוק באלימות ובמוות באופן ויזואלי וקשה. שוטים וסצנות גרפיות רוויות דם ואיברים קטועים.
• במרכזן של סצנות רבות עומד פריט מזון, ישנם תקריבים על מזון, וכמעט בכל סרט ישנה סצנה משמעותית במסעדה או במהלך ארוחה.
• רוצחים שכירים (בשם החוק או בניגוד לו).
• סצנת "הכנה לקרב", בסרטים רבים ישנה סצנה בה הדמות מתלבשת, מתאפרת, מתחמשת או ממלכדת את סביבתה לפני הקרב.
• רעשי רקע, לפס הקול מוכנסים בכוונה ואף בעוצמה מוגברת, קולות וצלילים שלרוב משקטים: קרקוש צלחות, קולות בליעה, שבירת עצמות, רוח, רחשי ורעשי רקע.
• גיבורי סרטיו נוסעים במכוניות מתוצרת ג'נרל מוטורס, לרוב שברולט וקדילק.
• זווית צילום אהובה על טרנטינו היא הזווית בה הגיבור עומד בפתח דלת, כאשר הדלת משמשת כמסגרת.
• מזוודות משמשות תפקיד חשוב בסרטיו.
• "תיקו מקסיקני" הוא בין קווי העלילה החביבים עליו. בכל סרטיו קיימת סצנה אחת לפחות בה עומדות דמויות ומאיימות זו על זו בנשק חם בעת ובעונה אחת.
• העלילות בסרטיו מפורקות לגורמים, נעות קדימה ואחורה בזמן, ולעיתים מחולקות לפרקים המתרחשים בזמנים ובמקומות שונים.
• טרנטינו אוהב להשתמש בתמונות מהירות של ידי הגיבורים המבצעים פעולות ומצולמות בתקריב קיצוני.
• בסרטיו מופיעים תקריבים של פניו של גיבור המאזין לגיבור אחר מדבר, כאשר המדבר אינו נראה ורק קולו נשמע. כך, למשל, ב"ספרות זולה", אנו רואים את פניו של המתאגרף בוץ' (ברוס ויליס) השומע את ראש המאפיה מסביר לו כיצד עליו למחול על כבודו ולהפסיד בקרב. מהבעת פניו של בוץ' ניתן לדעת שאין בכוונתו למכור את הקרב.
• לדמויות בסרטיו כינויים, החל מהשודדים ב"כלבי אשמורת" המכנים זה את זה בשמות של צבעים, וכלה בגלריית הכינויים הצבעונית לרוצחים השכירים ב"קיל ביל". ב"ממזרים חסרי כבוד" כמעט לכל גיבור (גם ל"ממזרים" וגם לנאצים) יש כינויים אופייניים.
• טרנטינו לעיתים משחק בתפקיד משני בסרטיו. כך שיחק את "ג'ימי דימיק" בסרט "ספרות זולה" או את מר בראון ב"כלבי אשמורת".
• הדמויות בסרטיו נשמעות שרות בקולן, לצד שיר המופיע בפסקול של הסרט.
• בניגוד למוסכמות הקולנועיות, ישנו בסרטיו של טרנטינו שימוש נרחב או התייחסות לחדרי השירותים.
• בסרטיו תמיד תופיע מודעה המפרסמת את סוג הסיגריות הדמיוני "רד אפל" או את הסיגריות עצמן (בספרות זולה, לפני תחילת השיחה בין בוץ' ומרסלו במועדון, קונה בוץ' חפיסה אחת מהברמן. בשמונת השנואים "מנזנה רוחו " -תפוח אדום ).
• צילום מתוך תא מטען של מכונית.
• שמות אופייניים לדמויות (לעיתים דמויות שאינן מופיעות על המסך אלא מוזכרות ברקע הדברים) - "אלבמה", "בוני", "פלויד", "מרווין", "מרסלוס" וכן שמות נוספים.
• בסרטים רבים ("ספרות זולה", "קיל ביל") גיבורי הסרט עושים שימוש בחרב סמוראים.
• חלק מהדמויות בסרטים השונים קשורות זו בזו. למשל, וינסנט וגה מ"ספרות זולה" הוא אחיו של וגה מכלבי אשמורת.
• אלמנט כף הרגל הנשית: טרנטינו, כפוט פטישיסט מוצהר, הכניס לסרטיו פעמים רבות סצנות המציגות כפות רגליים נשיות יחפות. אומה תורמן צועדת יחפה גם ב"ספרות זולה" וגם ב"קיל ביל". בסרט "חסין מוות" יש סצנה שבה נעקרת רגלה היחפה של אחת השחקניות ממקומה אחרי שקורט ראסל מתנגש במכוניתם למוות. כפות רגליה החשופות של ברידג'ט פונדה מופיעות ב"ג'קי בראון". בסרט "ממזרים חסרי כבוד" הסוכנת בריג'ט פון האמרסמארק נחשפת על ידי נעל העקב שמאבדת במסבאה, בסצנה בה קולונל לנדה מודד את הנעל על רגלה החשופה. במקרים רבים יש קלוז-אפ על כפות הרגליים. ב"ספרות זולה" וב"קיל ביל" רואים כף רגל נשית יחפה, כאשר הציפורניים צבועות בלק אדום, לוחצות על דוושת הגז: נהגת המונית, וסופי ב"קיל ביל".^[3]
• הטלת מומים וצלקות (בעיקר כעונש).

לטרנטינו אנסמבל שחקנים שמזוהים עם סרטיו, ובהם: טים רות', אומה תורמן, סמואל אל ג'קסון וכריסטוף וולץ. ועם זאת בסרטיו מופיעים גם שחקנים כמו לאונרדו דיקפריו, בראד פיט וג'ון טרבולטה.

טרנטינו עבד בחנות השכרת סרטי וידאו לפני שהפך ליוצר סרטים בעצמו, שם הוא הקדיש תשומת לב רבה לסוגי הסרטים אותם הלקוחות אהבו לשכור, והוא ציין מספר פעמים כי הניסיון בעבודה זו היה מקור השראה לקריירה בתחום בימוי הסרטים.

הפולמוס סביב סרטיו

ביצירותיו של טרנטינו מופיעים סטריאוטיפים גזעניים ונעשה שימוש רב במילה "Nigger” (כושון) הנחשבת לטאבו בצפון אמריקה. אלו עוררו ביקורת, שצברה גלים במיוחד עם צאת סרטו ג'אנגו ללא מעצורים, שבה המילה מוזכרת לא פחות מ-110 פעמים, והבמאי ספייק לי האשים את טרנטינו כי הוא מאוהב במילה זו.

ביקורת נמתחה על טרנטינו כפלגיאטור הגונב רעיונות, סצינות ושורות דיאלוג מסרטים אחרים. ברור כי רעיונות רבים אכן נלקחו מסרטים שונים, ולשאלה מתי מפסיקה השאלה מסוג זה להיות "מחווה" קולנועית ומתי היא עוברת את גבול הפלגיאט משמעות רבה בהתייחס ליצירתו של טרנטינו. טרנטינו עצמו נוקט בגישה של שקיפות לא אפולוגטית, ומפרט בהרחבה את מקורות השראתו. "להרוג את ביל" הוא במידה רבה תשובתו להאשמות אלו.

חיים אישיים

טרנטינו ניהל מערכות יחסים רומנטיות עם נשים רבות מתעשיית הבידור, ביניהן השחקנית מירה סורבינו^[4] הבמאיות אליסון אנדרס וסופיה קופולה,^[5] השחקנית הצרפתייה ג'ולי דרייפוס, השחקנית האפרו-אמריקנית שאר ג'קסון, הקומיקאיות קתי גריפין, מרגרט צ'ו,^[6] ועם הזמרת הישראלית דניאלה פיק, לה התארס ביולי 2017.^[7]

פילמוגרפיה

לקריאה נוספת

• ניתוח הסרט "כלבי אשמורת" בספרו של קובי ניב "תסריטאות" (2004)
• ניתוח השפעת תרבות הפוסט מודרניות על סרטיו של קוונטין טרנטינו בספר המרד השפוף של גדי טאוב.
• דוד גורביץ', ‏הגנגסטר הפוסטמודרני: טראומה, קיטש, חלום, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2017, פרק ג': נשיות וגבריות בעולמו של קוונטין טרנטינו, עמ' 74–114.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: קוונטין טרנטינו
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קוונטין טרנטינו

• גיבור תרבות: תוכנית רדיו המוקדשת כולה לקוונטין טרנטינו, בהגשת ד"ר דן ערב, ד"ר דוד גורביץ' ויונתן גת: להאזנה
• קוונטין טרנטינו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אתר על קוונטין טרנטינו
• אתר מקיף העוסק בחייו וביצירתו, בעברית (קישור לא פעיל)
• סקירה ביוגרפית משנת 2002 (עין הדג), בעברית
• "טרנטינו רינג" - מאות ערכים העוסקים בטרנטינו
• תבנית:ערוץ E
• צ'ארלס מקגראת', ניו יורק טיימס, טרנטינו: "יש לי עוד עשור לביים", באתר עכבר העיר, 29 בדצמבר 2012
• אור סיגולי, ממזרים עם כבוד: מצעד הדמויות הגדולות של טרנטינו, באתר עכבר העיר, 8 בינואר 2013
• נחום מוכיח, ספגטי ברוטב דם, באתר nrg‏, 11 בינואר 2013
• עמנואל לוי, קוונטין טרנטינו יודע שהסרט החדש שלו יכעיס אתכם. ראיון, באתר Xnet‏, 21 בינואר 2013
• עמי פרידמן, יובל של טירוף: טרנטינו חוגג 50, באתר nrg‏, 27 במרץ 2013
• אלון גור אריה, מצחיק או מפחיד? ההומור של קוונטין טרנטינו, באתר ynet, 23 באוגוסט 2013
• ניר וולף, ממזר בלי מעצורים, באתר ישראל היום, 25 בדצמבר 2015
• נעמה רק, גאון קולנועי או גנב סדרתי: ההשראה של טרנטינו, באתר עכבר העיר, 5 בינואר 2016
• נירית אנדרמן, טרנטינו: "כמעט גנזתי את הסרט 'ממזרים חסרי כבוד'", באתר הארץ, 9 ביולי 2016

הערות שוליים