מקדש מצרי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־11:30, 22 ביוני 2024

מקדש איסיס בפילה, עם פילונים וחצר סגורה משמאל והמבנה הפנימי מימין. המאה הרביעית עד הראשונה לפני הספירה.^[1]

מקדשים מצריים נבנו לפולחן הרשמי של האלים ולהנצחת הפרעונים במצרים העתיקה ובאזורים בשליטה מצרית. מקדשים נתפסו כבתים לאלים או למלכים להם הוקדשו. בתוכם ביצעו המצרים מגוון טקסים, התפקידים המרכזיים של הדת המצרית: מתן מנחות לאלים, שחזור יחסי הגומלין המיתולוגיים ביניהם באמצעות חגים והרחקת כוחות הכאוס. טקסים אלו נתפסו כהכרחיים כדי שהאלים ימשיכו לקיים את המאעת, הסדר האלוהי של היקום. שיכון האלים והטיפול בהם היו חובותיהם של פרעונים, אשר הקדישו אפוא משאבים אדירים לבנייה ותחזוקת המקדשים. מכורח הנסיבות, האצילו פרעונים את רוב חובותיהם הפולחניות לשורה של כוהנים, אך רוב האוכלוסייה הודרה מהשתתפות ישירה בטקסים ונאסר עליה להיכנס לאזורים הקדושים ביותר של המקדש. אף על פי כן, מקדש היה אתר דתי חשוב לכל שכבות החברה במצרים, שהלכו לשם כדי להתפלל, להעניק מנחות ולחפש הדרכה אורקולרית מהאל השוכן בתוכו.

החלק החשוב ביותר של המקדש היה היכל הקודש (Sanctuary), שבדרך כלל הכיל תדמית פולחן (אנ') בדמות פסל האל. החדרים מחוץ להיכל הקודש גדלו והשתכללו עם הזמן, כך שמקדשים התפתחו ממקדשים קטנים בתקופה של סוף מצרים הפרהיסטורית (סוף האלף הרביעי לפני הספירה) למבני אבן גדולים בממלכה החדשה (אנ') (בערך 1550–1070 לפנה"ס) ומאוחר יותר. הבניינים הללו הם בין הדוגמאות הגדולות והמתמשכות ביותר של אדריכלות מצרים העתיקה, כאשר האלמנטים שלהם מסודרים ומעוטרים לפי דפוסים מורכבים של סמליות דתית (אנ'). הפריסה הטיפוסית שלהם הייתה מורכבת מסדרה של אולמות סגורים, חצרות פתוחות ושערי כניסה המיושרים לאורך השביל המשמש לתהלוכות הפסטיבל. מעבר למקדש עצמו היה קיר חיצוני שסגר מגוון רחב של מבנים משניים.

למקדש גדול היו גם שטחי אדמה נכבדים והוא העסיק אלפי אנשים פשוטים (שאינם כוהנים) כדי לספק את צרכיו ותחזוקתו. בנוסף להיותם מרכזים דתיים, היו המקדשים אפוא מרכזים כלכליים. לכוהנים שניהלו את המוסדות החזקים הללו הייתה השפעה לא מועטה, למרות כפיפותם לכאורה למלך. ייתכן שהם הציבו אתגרים משמעותיים לסמכותו.

בניית המקדשים במצרים נמשכה למרות שקיעתה של האומה ואובדן העצמאות הסופי לאימפריה הרומית בשנת 30 לפני הספירה. עם בוא הנצרות (אנ'), הדת המצרית המסורתית עמדה בפני רדיפות גוברות, ופולחנים במקדש גוועו (אנ') במהלך המאות הרביעית עד השישית לספירה. המבנים שהותירו מאחור סבלו מאות שנים של הרס והזנחה. בתחילת המאה התשע-עשרה, התעניינות גוברת (אנ') במצרים העתיקה שטף את אירופה, שהוליד את הדיסציפלינה של האגיפטולוגיה ומשך מספר גדל והולך של מבקרים לשרידיה של הציוויליזציה. עשרות מקדשים שרדו היום, וחלקם הפכו למוקדי תיירות (אנ') מפורסמים בעולם התורמים באופן משמעותי לכלכלה המצרית המודרנית. אגיפטולוגים ממשיכים לחקור את המקדשים ששרדו ואת שרידי המקדשים ההרוסים כמקורות מידע חשובים על החברה המצרית העתיקה.

תפקידים

דתי

תבליט שטוח של סתי הראשון מבצע טקסים עבור האל אמון, ממקדש המתים של סטי באבידוס. המאה השלוש עשרה לפני הספירה.

מקדשים מצריים עתיקים נועדו כמקומות למגורי האלים על פני כדור הארץ. ואכן, המונח שבו השתמשו המצרים בדרך כלל לתיאור בניין המקדש, ḥwt-nṯr, פירושו "בית (או מתחם) של אל".^[2]^[3] נוכחות אלוהית (אנ') במקדש קישרה בין הממלכה האלוהית והאנושית ואפשרה לבני אדם לקיים יחסי גומלין עם האל באמצעות פולחן. טקסים אלה, כך האמינו, קידמו את האל ואפשרו לו להמשיך ולמלא את תפקידו הראוי בטבע. לכן היוו חלק מרכזי בשמירה על המאעת, הסדר האידיאלי של הטבע ושל החברה האנושית באמונה המצרית.^[4] שמירה על מאעת הייתה כל מטרת הדת המצרית,^[5] וזו הייתה גם כן מטרת המקדש.^[6]

מכיוון שנזקף לזכותו כוח אלוהי,^[א] נחשב פרעה, כמלך קדוש (אנ') וכנציגה של מצרים לאלים ומחזיקה החשוב ביותר של המאעת.^[8] לפיכך, תיאורטית הייתה חובתו לקיים את טקסי המקדש. אמנם לא ברור באיזו תדירות הוא השתתף בפולחנים, אך קיומם של מקדשים ברחבי מצרים איפשר לו לעשות זאת בכל המקרים, ורוב הזמן חובות אלו הואצלו ממנו לכוהנים. אף על פי זאת היה על פרעה לקיים, לפרנס ולהרחיב את המקדשים בכל ממלכתו.^[9]

למרות שהפרעה האציל את סמכותו, ביצוע פולחני המקדש היה עדיין בגדר חובה רשמית, שהוגבלה לכוהנים רמי דרג. השתתפות האוכלוסייה הכללית ברוב הטקסים נאסרה. חלק ניכר מהפעילות הדתית של האנשים הפשוטים במצרים התרחשה במקום זאת במקדשים פרטיים וקהילתיים, נפרדים ממקדשים רשמיים. בתור החוליה העיקרית בין הממלכה האנושית לאלוהית, מקדשים הסבו הערצה ניכרת מצד מצרים רגילים.^[10]

לכל מקדש הייתה אלוהות עיקרית, ורובם הוקדשו גם לאלים אחרים.^[11] לא לכל האלוהויות היו מקדשים שהוקדשו להם. שדים ואלי בית (אנ') רבים היו מעורבים בעיקר מנהג דתי מאגי או פרטי, עם נוכחות מועטה או ללא נוכחות בטקסי המקדש. היו גם אלים אחרים שהיו להם תפקידים משמעותיים בקוסמוס אך, מסיבות לא ברורות, לא כיבדו אותם במקדשים משלהם.^[12] מבין אותם אלים שאכן היו להם מקדשים משלהם, רבים כובדו בעיקר באזורים מסוימים במצרים, אם כי אלים רבים בעלי קשר מקומי חזק היו חשובים גם ברחבי האומה.^[13] אפילו אלוהויות שהפולחן שלהן השתרע על פני המדינה היו קשורים מאוד לערים שבהן היו המקדשים הראשיים שלהם. במיתוסי הבריאה המצריים (אנ'), המקדש הראשון מקורו כמחסה לאל - איזה אל הוא היה משתנה בהתאם לעיר - שניצב על תלולית האדמה שבה החל תהליך הבריאה. כל מקדש במצרים, אפוא, הושווה למקדש מקורי זה ולמקום הבריאה עצמו.^[14] כביתו הקדום של האל והמיקום המיתולוגי של הקמת העיר, נתפס המקדש כמרכז האזור, שממנו שלט בו האל הפטרון של העיר.^[15]

הפרעונים גם בנו מקדשים שבהם הונחו מנחות כדי לקיים את רוחם בחיים שלאחר המוות, לעתים קרובות קשורים או ממוקמים ליד קבריהם. מקדשים אלה נקראים באופן מסורתי "מקדשי מתים" (אנ') ונחשבים כשונים במהותם ממקדשים אלוהיים. בשנים האחרונות טענו מספר אגיפטולוגים, כמו גרהרד האני, שאין חלוקה ברורה בין השניים. המצרים לא התייחסו למקדשי מתים בשום שם מובהק.^[16]^[ב] גם טקסים למתים ופולחנים לאלים לא סתרו זה את זה; הסמליות סביב המוות הייתה קיימת בכל המקדשים המצריים.^[18] פולחן האלים היה קיים במידה מסוימת במקדשי מתים, והאגיפטולוג סטיפן קווירק (Stephen Quirke) אמר כי "בכל התקופות פולחן מלכותי מערב את האלים, אבל באותה מידה... כל פולחן האלים מערב את המלך".^[19] למרות זאת, מקדשים מסוימים שימשו בבירור להנצחת מלכים שנפטרו ונתינת מנחות לרוחם. מטרתם אינה מובנת במלואה; ייתכן שהם נועדו לאחד את המלך עם האלים, להעלות אותו למעמד אלוהי גדול מזה של מלכות רגילה.^[20] בכל מקרה, הקושי להפריד בין המקדשים האלוהיים למקדשי המתים משקף את השזירה ההדוקה של אלוהות ומלכות באמונה המצרית.^[21]

כלכלי ומנהלי

מקדשים היו מרכזי מפתח של פעילות כלכלית. הגדולים ביותר דרשו משאבים אדירים והעסיקו עשרות אלפי כוהנים, בעלי מלאכה ופועלים.^[22] הפעילות הכלכלית של המקדש הייתה מקבילה לזו של משק בית מצרי גדול, עם משרתים המוקדשים לשרת את אל המקדש כפי שהם עשויים לשרת את האדון הנחלה. דמיון זה בא לידי ביטוי במונח המצרי לאדמות המקדש וניהולן, pr, כלומר "בית" או "נחלה".^[23]

חלק מהאספקה של המקדש הגיעה מתרומות ישירות של המלך. בממלכה החדשה (אנ'), כאשר מצרים הייתה מעצמה אימפריאלית, תרומות אלו יצאו פעמים רבות משלל מסעותיו הצבאיים של המלך או מהמחוות שניתנו על ידי מדינות קליינטיות שלו.^[24] המלך היה עשוי גם לגבות מסים שונים שהועברו ישירות לתמיכה במקדש.^[25] הכנסות אחרות הגיעו מאנשים פרטיים, שהציעו אדמה, עבדים (אנ') או סחורות למקדשים בתמורה לאספקת מנחות ושירותי כוהנים כדי לקיים את רוחם בחיים שלאחר המוות.^[26]

תבליט שקוע של מחוזות מצרים בעלי אופי הנושא מנחות לאל המקדש, ממקדש המתים של רעמסס השני באבידוס. המאה השלוש עשרה לפני הספירה.^[27]

חלק ניכר מהתמיכה הכלכלית של מקדש הגיע ממשאביו שלו. אלה כללו שטחי אדמה גדולים מעבר למתחם המקדש, לעתים באזור שונה לחלוטין מהמקדש עצמו. הסוג החשוב ביותר של רכוש היה קרקע חקלאית (אנ'), ייצור תבואה, פירות או יין, או תמיכה בעדרים של בעלי חיים. המקדש ניהל את האדמות הללו ישירות, השכיר אותן לחקלאים תמורת חלק מהתוצרת, או ניהל אותן במשותף עם הממשל המלכותי. מקדשים גם אירגנו משלחות למדבר כדי לאסוף משאבים כמו מלח, דבש, ציד בר וכריית מינרלים יקרים.^[28] חלקם היו בעלי ציי ספינות שאיתם ניהלו סחר משלהם ברחבי המדינה או אפילו מעבר לגבולות מצרים. לפיכך, כפי שאומר ריצ'רד ה. ווילקינסון, נחלת המקדש "ייצגה לעתים קרובות לא פחות מחלק ממצרים עצמה".^[29] כמרכז כלכלי מרכזי וכמעסיק של חלק גדול מהאוכלוסייה המקומית, מתחם המקדש היה חלק מרכזי בעיר שבה שכן. לעומת זאת, כאשר הוקם מקדש על אדמה ריקה, נבנתה עיר חדשה כדי לתמוך בו.^[30]

כל הכוח הכלכלי הזה היה בסופו של דבר בשליטת פרעה, ומוצרי המקדש והרכוש חויבו לעתים קרובות במס. עובדיהם, אפילו הכוהנים, היו כפופים למערכת הקורווה הממלכתית, שגייסה עובדים לפרויקטים מלכותיים.^[31] ניתן היה גם לזמן אותם לספק טובין למספר מטרות ספציפיות. משלחת מסחר בראשות הרקוף (אנ') בשושלת השישית (אנ') (בערך 2255–2246 לפנה"ס) הורשתה לרכוש אספקה מכל מקדש שרצתה,^[31] ומקדשי המתים של הנקרופוליס של תבאי בממלכה החדשה פיקחו על האספקת בממלכה והעסיקו עובדי קברים בדיר אל-מדינה.^[32] מלכים יכלו גם לפטור מקדשים או כיתות עובדים ממיסוי וגיוס.^[31]

הממשל המלכותי יכול היה גם להורות למקדש אחד להפנות את משאביו למקדש אחר כדי להרחיב את השפעתו. לפיכך, מלך היה רשאי להגדיל את הכנסתם של מקדשי אל שהוא העדיף, ומקדשי מתים של שליטים אחרונים נטו לשאוב משאבים ממקדשים של פרעונים שמתו מזמן.^[33] האמצעי הדרסטי ביותר לשליטה בנחלות המקדש היה תיקון מוחלט של חלוקת רכושם בפריסה ארצית, מה שעשוי היה להגיע עד לכדי סגירת מקדשים מסוימים. שינויים כאלה שינו באופן משמעותי את הנוף הכלכלי של מצרים.^[34] המקדשים היו אפוא כלי חשוב שבאמצעותם ניהל המלך את משאבי האומה ואת אנשיה.^[35] כמפקחים ישירים על התחום הכלכלי שלהם, המנהלים של מקדשים גדולים השפיעו במידה ניכרת וייתכן שהיוו אתגר לסמכותו של פרעה חלש,^[36] אם כי לא ברור עד כמה הם היו עצמאיים.^[37]

לאחר שמצרים הפכה לפרובינקיה רומאית, אחד הצעדים הראשונים של השליטים הרומאים היה ליישם רפורמה בהחזקת קרקע ובמיסוי. המקדשים המצריים, כבעלי קרקע חשובים, נאלצו לשלם דמי שכירות לממשלה עבור האדמה שבבעלותם או למסור את הקרקע הזו למדינה בתמורה לקצבה ממשלתית.^[38] עם זאת, המקדשים והכוהנים המשיכו ליהנות מזכויות יתר תחת השלטון הרומי, למשל, פטור ממיסים ושירותי חובה. במישור הרשמי, הפקידים המובילים במקדשים הפכו לחלק ממנגנון השלטון הרומי על ידי גביית מסים, למשל, ובחינת האשמות נגד כוהנים בגין הפרת החוק המקודש.^[39]

ביאורים

^ אגיפטולוגים רבים, כמו וולפגנג הלק (Wolfgang Helck) ודיטריך ווילדונג (Dietrich Wildung), טענו שהמצרים לא האמינו שהמלכים שלהם אלוהיים. אף על פי כן, אלוהותו של המלך מודגשת ללא הרף בכתבים הרשמיים: תוצרי החצר המלכותית והממסד הדתי. לכן, ללא קשר לשאלה אם מצרים רגילים האמינו בכך, טבעו האלוהי של המלך הוא המפתח לאידיאולוגיה של המקדש המצרי.^[7]
^ הביטוי "בית חומה של מיליוני שנים" נחשב לעתים קרובות למונח המצרי למקדש מתים. במספר מקרים השתמשו המצרים בביטוי זה כדי להתייחס למבנים קדושים שאינם נחשבים בדרך כלל כ"בית מתים", כגון מקדש לוקסור ואולם המועדים של תחותמס השלישי בכרנכ.^[16] פטרישיה ספנסר מציעה שהמונח חל על "כל מקדש שבו התקיים פולחן המלך, גם אם המקדש הוקדש, בשלב הראשון, לאל הראשי של האזור."^[17]

הערות שוליים

^ Arnold 1999, pp. 119, 162, 221.
^ Spencer 1984, pp. 22, 43.
^ Snape 1996, p. 9.
^ Dunand & Zivie-Coche 2004, pp. 89–91.
^ Assmann 2001, p. 4
^ Shafer 1997, pp. 1–2.
^ Haeny 1997, pp. 126, 281.
^ Shafer 1997, p. 3.
^ Wilkinson 2000, pp. 8, 86.
^ Dunand & Zivie-Coche 2004, pp. 103, 111–112.
^ Meeks & Favard-Meeks 1996, pp. 126–128.
^ Wilkinson 2000, p. 82.
^ Teeter 2001, p. 340.
^ Reymond 1969, pp. 323–327.
^ Assmann 2001, pp. 19–25.
^ ¹ ² Haeny 1997, pp. 89–102.
^ Spencer 1984, p. 25.
^ Shafer 1997, pp. 3–4.
^ Quirke 1997b, p. 46.
^ Haeny 1997, pp. 123–126.
^ Shafer 1997, pp. 2–3.
^ Wilkinson 2000, pp. 90–93
^ Spencer 1984, p. 17.
^ Sauneron 2000, pp. 52–53.
^ Katary 2011, pp. 7–8.
^ Haring 1997, pp. 142–143.
^ Wilkinson 2000, p. 88.
^ Haring 1997, pp. 372–379.
^ Wilkinson 2000, pp. 50, 75.
^ Kemp 1973, pp. 661, 666–667.
^ ¹ ² ³ Katary 2011, pp. 4–7.
^ Haring 1997, p. 395.
^ Haring 1997, pp. 392–395.
^ Quirke 2001, p. 168.
^ Haring 1997, pp. 389, 394–396.
^ Sauneron 2000, pp. 169–170, 182.
^ Kemp 2006, pp. 297–299.
^ Monson 2012, pp. 136–141.
^ Sippel, Benjamin (2020). Gottesdiener und Kamelzüchter: Das Alltags- und Sozialleben der Sobek-Priester im kaiserzeitlichen Fayum. Wiesbaden: Harrassowitz. pp. 208–227, 253–257. ISBN 978-3-447-11485-1.

לקריאה נוספת

Arnold, Dieter (1992). Die Tempel Ägyptens: Götterwohnungen, Kültstatten, Baudenkmäler (in German). Bechtermünz Vlg. ISBN 3-86047-215-1.
Oakes, Lorna (2003). Temples and Sacred Centres of Ancient Egypt: A Comprehensive Guide to the Religious Sites of a Fascinating Civilisation. Southwater. ISBN 1-84215-757-4.
Vörös, Győző (2007). Egyptian Temple Architecture: 100 Years of Hungarian Excavations in Egypt, 1907–2007. Translated by David Robert Evans. The American University in Cairo Press. ISBN 978-963-662-084-4.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מקדש מצרי בוויקישיתוף

Ancient Egyptian architecture: temples at Digital Egypt for Universities

[8] אגיפטולוגים רבים, כמו וולפגנג הלק (Wolfgang Helck) ודיטריך ווילדונג (Dietrich Wildung), טענו שהמצרים לא האמינו שהמלכים שלהם אלוהיים. אף על פי כן, אלוהותו של המלך מודגשת ללא הרף בכתבים הרשמיים: תוצרי החצר המלכותית והממסד הדתי. לכן, ללא קשר לשאלה אם מצרים רגילים האמינו בכך, טבעו האלוהי של המלך הוא המפתח לאידיאולוגיה של המקדש המצרי.^[7]

[19] הביטוי "בית חומה של מיליוני שנים" נחשב לעתים קרובות למונח המצרי למקדש מתים. במספר מקרים השתמשו המצרים בביטוי זה כדי להתייחס למבנים קדושים שאינם נחשבים בדרך כלל כ"בית מתים", כגון מקדש לוקסור ואולם המועדים של תחותמס השלישי בכרנכ.^[16] פטרישיה ספנסר מציעה שהמונח חל על "כל מקדש שבו התקיים פולחן המלך, גם אם המקדש הוקדש, בשלב הראשון, לאל הראשי של האזור."^[17]

[1] Arnold 1999, pp. 119, 162, 221.

[2] Spencer 1984, pp. 22, 43.

[3] Snape 1996, p. 9.

[4] Dunand & Zivie-Coche 2004, pp. 89–91.

[5] Assmann 2001, p. 4

[6] Shafer 1997, pp. 1–2.

[7] Haeny 1997, pp. 126, 281.

[9] Shafer 1997, p. 3.

[10] Wilkinson 2000, pp. 8, 86.

[11] Dunand & Zivie-Coche 2004, pp. 103, 111–112.

[12] Meeks & Favard-Meeks 1996, pp. 126–128.

[13] Wilkinson 2000, p. 82.

[14] Teeter 2001, p. 340.

[15] Reymond 1969, pp. 323–327.

[16] Assmann 2001, pp. 19–25.

[Haeny1997-89–102-17] ¹ ² Haeny 1997, pp. 89–102.

[18] Spencer 1984, p. 25.

[20] Shafer 1997, pp. 3–4.

[21] Quirke 1997b, p. 46.

[22] Haeny 1997, pp. 123–126.

[23] Shafer 1997, pp. 2–3.

[24] Wilkinson 2000, pp. 90–93

[Spencer1984-17-25] Spencer 1984, p. 17.

[26] Sauneron 2000, pp. 52–53.

[27] Katary 2011, pp. 7–8.

[28] Haring 1997, pp. 142–143.

[29] Wilkinson 2000, p. 88.

[30] Haring 1997, pp. 372–379.

[31] Wilkinson 2000, pp. 50, 75.

[Kemp1973-661,666–667-32] Kemp 1973, pp. 661, 666–667.

[Katary2011-4–7-33] ¹ ² ³ Katary 2011, pp. 4–7.

[34] Haring 1997, p. 395.

[35] Haring 1997, pp. 392–395.

[36] Quirke 2001, p. 168.

[37] Haring 1997, pp. 389, 394–396.

[38] Sauneron 2000, pp. 169–170, 182.

[39] Kemp 2006, pp. 297–299.

[40] Monson 2012, pp. 136–141.

[41] Sippel, Benjamin (2020). Gottesdiener und Kamelzüchter: Das Alltags- und Sozialleben der Sobek-Priester im kaiserzeitlichen Fayum. Wiesbaden: Harrassowitz. pp. 208–227, 253–257. ISBN 978-3-447-11485-1.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[א]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[ב]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[7]

[17]

@@ שורה 3: / שורה 3: @@
 '''מקדשים מצריים''' נבנו לפולחן הרשמי של ה[[אלוהויות במצרים העתיקה|אלים]] ולהנצחת ה[[פרעה|פרעונים]] ב[[מצרים העתיקה]] ובאזורים בשליטה מצרית. מקדשים נתפסו כבתים לאלים או למלכים להם הוקדשו. בתוכם ביצעו המצרים מגוון [[פולחן|טקסים]], התפקידים המרכזיים של [[דת מצרים העתיקה|הדת המצרית]]: מתן [[פולחן|מנחות]] לאלים, שחזור יחסי הגומלין ה[[מיתולוגיה מצרית|מיתולוגיים]] ביניהם באמצעות חגים והרחקת כוחות הכאוס. טקסים אלו נתפסו כהכרחיים כדי שהאלים ימשיכו לקיים את ה[[מאעת]], הסדר האלוהי של היקום. שיכון האלים והטיפול בהם היו חובותיהם של פרעונים, אשר הקדישו אפוא משאבים אדירים לבנייה ותחזוקת המקדשים. מכורח הנסיבות, האצילו פרעונים את רוב חובותיהם הפולחניות לשורה של כוהנים, אך רוב האוכלוסייה הודרה מהשתתפות ישירה בטקסים ונאסר עליה להיכנס לאזורים הקדושים ביותר של המקדש. אף על פי כן, מקדש היה אתר דתי חשוב לכל שכבות החברה במצרים, שהלכו לשם כדי [[תפילה|להתפלל]], להעניק מנחות ולחפש הדרכה [[אורקל|אורקולרית]] מהאל השוכן בתוכו.
-החלק החשוב ביותר של המקדש היה [[היכל הקודש]] {{אנג|Sanctuary}}, שבדרך כלל הכיל [[תדמית פולחן]] {{אנ|Cult image}} בדמות פסל האל. החדרים מחוץ להיכל הקודש גדלו והשתכללו עם הזמן, כך שמקדשים התפתחו ממקדשים קטנים בתקופה של סוף [[מצרים הפרהיסטורית]] (סוף האלף הרביעי לפני הספירה) למבני אבן גדולים ב[[הממלכה החדשה של מצרים|ממלכה החדשה]] (בערך 1550–1070 לפנה"ס) ומאוחר יותר. הבניינים הללו הם בין הדוגמאות הגדולות והמתמשכות ביותר של [[אדריכלות מצרים העתיקה]], כאשר האלמנטים שלהם מסודרים ומעוטרים לפי [[אדריכלות פולחנית|דפוסים מורכבים של סמליות דתית]] {{אנ|Sacral architecture}}. הפריסה הטיפוסית שלהם הייתה מורכבת מסדרה של אולמות סגורים, חצרות פתוחות ו[[פילון (אדריכלות)|שערי]] כניסה המיושרים לאורך השביל המשמש לתהלוכות הפסטיבל. מעבר למקדש עצמו היה קיר חיצוני שסגר מגוון רחב של מבנים משניים.
+החלק החשוב ביותר של המקדש היה [[היכל הקודש]] {{אנג|Sanctuary}}, שבדרך כלל הכיל [[תדמית פולחן]] {{אנ|Cult image}} בדמות פסל האל. החדרים מחוץ להיכל הקודש גדלו והשתכללו עם הזמן, כך שמקדשים התפתחו ממקדשים קטנים בתקופה של סוף [[מצרים הפרהיסטורית]] (סוף האלף הרביעי לפני הספירה) למבני אבן גדולים ב[[הממלכה החדשה של מצרים|ממלכה החדשה]] {{אנ|New Kingdom of Egypt}} (בערך 1550–1070 לפנה"ס) ומאוחר יותר. הבניינים הללו הם בין הדוגמאות הגדולות והמתמשכות ביותר של [[אדריכלות מצרים העתיקה]], כאשר האלמנטים שלהם מסודרים ומעוטרים לפי [[אדריכלות פולחנית|דפוסים מורכבים של סמליות דתית]] {{אנ|Sacral architecture}}. הפריסה הטיפוסית שלהם הייתה מורכבת מסדרה של אולמות סגורים, חצרות פתוחות ו[[פילון (אדריכלות)|שערי]] כניסה המיושרים לאורך השביל המשמש לתהלוכות הפסטיבל. מעבר למקדש עצמו היה קיר חיצוני שסגר מגוון רחב של מבנים משניים.
 למקדש גדול היו גם שטחי אדמה נכבדים והוא העסיק אלפי אנשים פשוטים (שאינם כוהנים) כדי לספק את צרכיו ותחזוקתו. בנוסף להיותם מרכזים דתיים, היו המקדשים אפוא מרכזים כלכליים. לכוהנים שניהלו את המוסדות החזקים הללו הייתה השפעה לא מועטה, למרות כפיפותם לכאורה למלך. ייתכן שהם הציבו אתגרים משמעותיים לסמכותו.
@@ שורה 20: / שורה 20: @@
 לכל מקדש הייתה אלוהות עיקרית, ורובם הוקדשו גם לאלים אחרים.{{הערה|Meeks & Favard-Meeks 1996, pp. 126–128.}} לא לכל האלוהויות היו מקדשים שהוקדשו להם. שדים ו[[אלי בית]] {{אנ|Household deity}} רבים היו מעורבים בעיקר מנהג דתי מאגי או פרטי, עם נוכחות מועטה או ללא נוכחות בטקסי המקדש. היו גם אלים אחרים שהיו להם תפקידים משמעותיים בקוסמוס אך, מסיבות לא ברורות, לא כיבדו אותם במקדשים משלהם.{{הערה|Wilkinson 2000, p. 82.}} מבין אותם אלים שאכן היו להם מקדשים משלהם, רבים כובדו בעיקר באזורים מסוימים במצרים, אם כי אלים רבים בעלי קשר מקומי חזק היו חשובים גם ברחבי האומה.{{הערה|Teeter 2001, p. 340.}} אפילו אלוהויות שהפולחן שלהן השתרע על פני המדינה היו קשורים מאוד לערים שבהן היו המקדשים הראשיים שלהם. ב[[מיתולוגיות בריאת העולם במצרים העתיקה|מיתוסי הבריאה המצריים]] {{אנ|Ancient Egyptian creation myths}}, המקדש הראשון מקורו כמחסה לאל - איזה אל הוא היה משתנה בהתאם לעיר - שניצב על תלולית האדמה שבה החל תהליך הבריאה. כל מקדש במצרים, אפוא, הושווה למקדש מקורי זה ולמקום הבריאה עצמו.{{הערה|Reymond 1969, pp. 323–327.}} כביתו הקדום של האל והמיקום המיתולוגי של הקמת העיר, נתפס המקדש כמרכז האזור, שממנו שלט בו האל הפטרון של העיר.{{הערה|Assmann 2001, pp. 19–25.}}
-הפרעונים גם בנו מקדשים שבהם הונחו מנחות כדי לקיים את רוחם ב[[דת מצרים העתיקה#החיים שלאחר המוות|חיים שלאחר המוות]], לעתים קרובות קשורים או ממוקמים ליד קבריהם. מקדשים אלה נקראים באופן מסורתי "[[מקדש מתים|מקדשי מתים]]" {{אנ|Mortuary temple}} ונחשבים כשונים במהותם ממקדשים אלוהיים. בשנים האחרונות טענו מספר אגיפטולוגים, כמו גרהרד האני, שאין חלוקה ברורה בין השניים. המצרים לא התייחסו למקדשי מתים בשום שם מובהק.{{הערה|שם=Haeny1997-89–102|Haeny 1997, pp. 89–102.}}{{ביאור|הביטוי "בית חומה של מיליוני שנים" נחשב לעתים קרובות למונח המצרי למקדש מתים. במספר מקרים השתמשו המצרים בביטוי זה כדי להתייחס למבנים קדושים שאינם נחשבים בדרך כלל כ"בית מתים", כגון [[מקדש לוקסור]] ו[[אולם המועדים של תחותמס השלישי]] {{אנ|}} בכרנכ.{הערה|שם=Haeny1997-89–102}} פטרישיה ספנסר מציעה שהמונח חל על "כל מקדש שבו התקיים פולחן המלך, גם אם המקדש הוקדש, בשלב הראשון, לאל הראשי של האזור."{{הערה|Spencer 1984, p. 25.}} גם טקסים למתים ופולחנים לאלים לא סתרו זה את זה; הסמליות סביב המוות הייתה קיימת בכל המקדשים המצריים.{{הערה|Shafer 1997, pp. 3–4.}} פולחן האלים היה קיים במידה מסוימת במקדשי מתים, והאגיפטולוג [[סטיפן קווירק]] {{אנג|Stephen Quirke}} אמר כי "בכל התקופות פולחן מלכותי מערב את האלים, אבל באותה מידה... כל פולחן האלים מערב את המלך".{{הערה|Quirke 1997b, p. 46.}} למרות זאת, מקדשים מסוימים שימשו בבירור להנצחת מלכים שנפטרו ונתינת מנחות לרוחם. מטרתם אינה מובנת במלואה; ייתכן שהם נועדו לאחד את המלך עם האלים, להעלות אותו למעמד אלוהי גדול מזה של מלכות רגילה.{{הערה|Haeny 1997, pp. 123–126.}} בכל מקרה, הקושי להפריד בין המקדשים האלוהיים למקדשי המתים משקף את השזירה ההדוקה של אלוהות ומלכות באמונה המצרית.{{הערה|Shafer 1997, pp. 2–3.}}
+הפרעונים גם בנו מקדשים שבהם הונחו מנחות כדי לקיים את רוחם ב[[דת מצרים העתיקה#החיים שלאחר המוות|חיים שלאחר המוות]], לעתים קרובות קשורים או ממוקמים ליד קבריהם. מקדשים אלה נקראים באופן מסורתי "[[מקדש מתים|מקדשי מתים]]" {{אנ|Mortuary temple}} ונחשבים כשונים במהותם ממקדשים אלוהיים. בשנים האחרונות טענו מספר אגיפטולוגים, כמו גרהרד האני, שאין חלוקה ברורה בין השניים. המצרים לא התייחסו למקדשי מתים בשום שם מובהק.{{הערה|שם=Haeny1997-89–102|Haeny 1997, pp. 89–102.}}{{ביאור|הביטוי "בית חומה של מיליוני שנים" נחשב לעתים קרובות למונח המצרי למקדש מתים. במספר מקרים השתמשו המצרים בביטוי זה כדי להתייחס למבנים קדושים שאינם נחשבים בדרך כלל כ"בית מתים", כגון [[מקדש לוקסור]] ו[[אולם המועדים של תחותמס השלישי]] בכרנכ.{{הערה|שם=Haeny1997-89–102}} פטרישיה ספנסר מציעה שהמונח חל על "כל מקדש שבו התקיים פולחן המלך, גם אם המקדש הוקדש, בשלב הראשון, לאל הראשי של האזור."{{הערה|Spencer 1984, p. 25.}}}} גם טקסים למתים ופולחנים לאלים לא סתרו זה את זה; הסמליות סביב המוות הייתה קיימת בכל המקדשים המצריים.{{הערה|Shafer 1997, pp. 3–4.}} פולחן האלים היה קיים במידה מסוימת במקדשי מתים, והאגיפטולוג [[סטיפן קווירק]] {{אנג|Stephen Quirke}} אמר כי "בכל התקופות פולחן מלכותי מערב את האלים, אבל באותה מידה... כל פולחן האלים מערב את המלך".{{הערה|Quirke 1997b, p. 46.}} למרות זאת, מקדשים מסוימים שימשו בבירור להנצחת מלכים שנפטרו ונתינת מנחות לרוחם. מטרתם אינה מובנת במלואה; ייתכן שהם נועדו לאחד את המלך עם האלים, להעלות אותו למעמד אלוהי גדול מזה של מלכות רגילה.{{הערה|Haeny 1997, pp. 123–126.}} בכל מקרה, הקושי להפריד בין המקדשים האלוהיים למקדשי המתים משקף את השזירה ההדוקה של אלוהות ומלכות באמונה המצרית.{{הערה|Shafer 1997, pp. 2–3.}}
 ===כלכלי ומנהלי===
+מקדשים היו מרכזי מפתח של פעילות כלכלית. הגדולים ביותר דרשו משאבים אדירים והעסיקו עשרות אלפי כוהנים, בעלי מלאכה ופועלים.{{הערה|Wilkinson 2000, pp. 90–93}} הפעילות הכלכלית של המקדש הייתה מקבילה לזו של משק בית מצרי גדול, עם משרתים המוקדשים לשרת את אל המקדש כפי שהם עשויים לשרת את האדון הנחלה. דמיון זה בא לידי ביטוי במונח המצרי לאדמות המקדש וניהולן, pr, כלומר "בית" או "נחלה".{{הערה|שם=Spencer1984-17|Spencer 1984, p. 17.}}
+חלק מהאספקה של המקדש הגיעה מתרומות ישירות של המלך. ב[[הממלכה החדשה של מצרים|ממלכה החדשה]] {{אנ|New Kingdom of Egypt}}, כאשר מצרים הייתה [[אימפריה|מעצמה אימפריאלית]], תרומות אלו יצאו פעמים רבות משלל מסעותיו ה[[צבא מצרים העתיקה|צבאי]]ים של המלך או מהמחוות שניתנו על ידי [[מדינה קליינטית|מדינות קליינטיות]] שלו.{{הערה|Sauneron 2000, pp. 52–53.}} המלך היה עשוי גם לגבות מסים שונים שהועברו ישירות לתמיכה במקדש.{{הערה|Katary 2011, pp. 7–8.}} הכנסות אחרות הגיעו מאנשים פרטיים, שהציעו אדמה, [[עבדות במצרים העתיקה|עבדים]] {{אנ|Slavery in ancient Egypt}} או סחורות למקדשים בתמורה לאספקת מנחות ושירותי כוהנים כדי לקיים את רוחם בחיים שלאחר המוות.{{הערה|Haring 1997, pp. 142–143.}}
+[[קובץ:Nome deities with offerings in the temple of Ramesses II at Abydos.jpg|ממוזער|שמאל|220px|[[תבליט]] שקוע של [[נום (מצרים העתיקה)|מחוזות]] מצרים בעלי אופי הנושא מנחות לאל המקדש, ממקדש המתים של [[רעמסס השני]] באבידוס. המאה השלוש עשרה לפני הספירה.{{הערה|Wilkinson 2000, p. 88.}}]]
+חלק ניכר מהתמיכה הכלכלית של מקדש הגיע ממשאביו שלו. אלה כללו שטחי אדמה גדולים מעבר למתחם המקדש, לעתים באזור שונה לחלוטין מהמקדש עצמו. הסוג החשוב ביותר של רכוש היה [[חקלאות מצרית עתיקה|קרקע חקלאית]] {{אנ|Ancient Egyptian agriculture}}, ייצור תבואה, פירות או יין, או תמיכה בעדרים של בעלי חיים. המקדש ניהל את האדמות הללו ישירות, השכיר אותן לחקלאים תמורת חלק מהתוצרת, או ניהל אותן במשותף עם הממשל המלכותי. מקדשים גם אירגנו משלחות למדבר כדי לאסוף משאבים כמו מלח, דבש, ציד בר וכריית מינרלים יקרים.{{הערה|Haring 1997, pp. 372–379.}} חלקם היו בעלי ציי ספינות שאיתם ניהלו סחר משלהם ברחבי המדינה או אפילו מעבר לגבולות מצרים. לפיכך, כפי שאומר ריצ'רד ה. ווילקינסון, נחלת המקדש "ייצגה לעתים קרובות לא פחות מחלק ממצרים עצמה".{{הערה|Wilkinson 2000, pp. 50, 75.}} כמרכז כלכלי מרכזי וכמעסיק של חלק גדול מהאוכלוסייה המקומית, מתחם המקדש היה חלק מרכזי בעיר שבה שכן. לעומת זאת, כאשר הוקם מקדש על אדמה ריקה, נבנתה עיר חדשה כדי לתמוך בו.{{הערה|שם=Kemp1973-661,666–667|Kemp 1973, pp. 661, 666–667.}}
+כל הכוח הכלכלי הזה היה בסופו של דבר בשליטת פרעה, ומוצרי המקדש והרכוש חויבו לעתים קרובות במס. עובדיהם, אפילו הכוהנים, היו כפופים למערכת ה[[קורווה]] הממלכתית, שגייסה עובדים לפרויקטים מלכותיים.{{הערה|שם=Katary2011-4–7|Katary 2011, pp. 4–7.}} ניתן היה גם לזמן אותם לספק טובין למספר מטרות ספציפיות. משלחת מסחר בראשות [[אוטוביוגרפיה של הרקוף|הרקוף]] {{אנ|Autobiography of Harkhuf}} ב[[השושלת השישית של מצרים|שושלת השישית]] {{אנ|Sixth Dynasty of Egypt}} (בערך 2255–2246 לפנה"ס) הורשתה לרכוש אספקה מכל מקדש שרצתה,{{הערה|שם=Katary2011-4–7}} ומקדשי המתים של [[הנקרופוליס של תבאי]] בממלכה החדשה פיקחו על האספקת בממלכה והעסיקו עובדי קברים ב[[דיר אל-מדינה]].{{הערה|Haring 1997, p. 395.}} מלכים יכלו גם לפטור מקדשים או כיתות עובדים ממיסוי וגיוס.{{הערה|שם=Katary2011-4–7}}
+הממשל המלכותי יכול היה גם להורות למקדש אחד להפנות את משאביו למקדש אחר כדי להרחיב את השפעתו. לפיכך, מלך היה רשאי להגדיל את הכנסתם של מקדשי אל שהוא העדיף, ומקדשי מתים של שליטים אחרונים נטו לשאוב משאבים ממקדשים של פרעונים שמתו מזמן.{{הערה|Haring 1997, pp. 392–395.}} האמצעי הדרסטי ביותר לשליטה בנחלות המקדש היה תיקון מוחלט של חלוקת רכושם בפריסה ארצית, מה שעשוי היה להגיע עד לכדי סגירת מקדשים מסוימים. שינויים כאלה שינו באופן משמעותי את הנוף הכלכלי של מצרים.{{הערה|Quirke 2001, p. 168.}} המקדשים היו אפוא כלי חשוב שבאמצעותם ניהל המלך את משאבי האומה ואת אנשיה.{{הערה|Haring 1997, pp. 389, 394–396.}} כמפקחים ישירים על התחום הכלכלי שלהם, המנהלים של מקדשים גדולים השפיעו במידה ניכרת וייתכן שהיוו אתגר לסמכותו של פרעה חלש,{{הערה|Sauneron 2000, pp. 169–170, 182.}} אם כי לא ברור עד כמה הם היו עצמאיים.{{הערה|Kemp 2006, pp. 297–299.}}
+לאחר שמצרים הפכה ל[[פרובינקיה מצרים|פרובינקיה רומאית]], אחד הצעדים הראשונים של השליטים הרומאים היה ליישם רפורמה בהחזקת קרקע ובמיסוי. המקדשים המצריים, כבעלי קרקע חשובים, נאלצו לשלם דמי שכירות לממשלה עבור האדמה שבבעלותם או למסור את הקרקע הזו למדינה בתמורה לקצבה ממשלתית.{{הערה|Monson 2012, pp. 136–141.}} עם זאת, המקדשים והכוהנים המשיכו ליהנות מזכויות יתר תחת השלטון הרומי, למשל, פטור ממיסים ושירותי חובה. במישור הרשמי, הפקידים המובילים במקדשים הפכו לחלק ממנגנון השלטון הרומי על ידי גביית מסים, למשל, ובחינת האשמות נגד כוהנים בגין הפרת החוק המקודש.{{הערה|Sippel, Benjamin (2020). Gottesdiener und Kamelzüchter: Das Alltags- und Sozialleben der Sobek-Priester im kaiserzeitlichen Fayum. Wiesbaden: Harrassowitz. pp. 208–227, 253–257. ISBN 978-3-447-11485-1.}}
 ==ביאורים==

	הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
	אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.	שיחה

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.