באוקטובר 2020 הקימו מתנחלים מאחז על אדמות הכפר בית דג'ן שבמחוז שכם. התושבים, הסובלים מאז ממעשי אלימות, מפגינים מדי שבוע נגד המאחז. ב-19.3.21, במהלך ההפגנה השבועית, טיפסו כמה מהמפגינים על גבעה שם נתקלו בחיילים, ויידו לעברם אבנים. אחד המפגינים, עאטף חנאיישי, התקרב עד למרחק של כמה עשרות מטרים מאחד החיילים, שירה עליו כמה יריות, פגע בראשו והרגו. הירי הקטלני בחנאיישי, שלא סיכן את חייו של מי מהחיילים, אינו חוקי ואינו ניתן להצדקה. חנאיישי הוא ההרוג ה-39 מאז 2015 מירי חי, חסר הצדקה, באירועים שבהם פלסטינים יידו אבנים או נחשדו כמיידי אבנים.
ביום ראשון, 21.2.21, עצרו חיילים את שני האחים אווס ומוחמד סלאח א-דין, בני 10 ו-8, תושבי העיירה חיזמא, כשרכבו על אופניים ליד ביתם. החיילים עיכבו את השניים במשך כשעתיים, בטענה כי יידו לעברם אבנים. לאחר-מכן הם הובילו אותם כשהם אזוקים לנקודה סמוכה לכביש שמחוץ לעיירה שם תחקרו אותם, ומשם הסיעו אותם לבסיס צבאי סמוך. רק בשעות הערב המאוחרות הועברו הילדים לידי המשטרה הפלסטינית, והוחזרו לביתם בסביבות השעה 22:30 בלילה. מעצר ילדים בני שמונה ועשר - מתחת לגיל האחריות הפלילית, כשהם אזוקים ומבלי שהם והוריהם יודעים מתי יחזרו לביתם – אינו חוקי, ובוודאי שאינו מוסרי.
בליל יום שני, 1.3.21, נכנסו שוטרי מג"ב ומסתערבים של המשטרה לבית משפחת עבייד שבאל-עיסאוויה שבמזרח ירושלים ותקפו באלימות את מרוואן עבייד ובנו טארק, שנעצר. לאחר מכן נכנסה לשכונה מכת"זית של המשטרה והתיזה נוזל מצחין ברחבותיה ולתוך בית. עבייד נחקר במשטרה ואז פונה לבית חולים בשל סימני המכות שעל פניו. למחרת הוארך מעצרו ביומיים והוא שוחרר בערבות למעצר בית של שלושה ימים נוספים. אלימות משטרתית זו היא חלק מהתנהלות מתמשכת של המשטרה בשכונה, ומהווה ביטוי נוסף לדיכוי של תושבי מזרח-ירושלים בידי ישראל, שמטרתו לדחוק אותם מבתיהם ולשמר את עליונותה הדמוגרפית של האוכלוסייה היהודית בעיר.
ביום ראשון, 29.11.20, נכנסו חיילים למחנה הפליטים אל-ערוב. נערים יידו אבנים לעבר החיילים, שהשליכו לעברם רימוני גז והלם. החיילים הכו קשות את אחד הנערים, מוחמד מוקבל, בן ה-16, שברו את לסתו ועצרו אותו ונערים נוספים. מוקבל נותח והוחזר למעצר ממנו שוחרר רק לאחר 26 יום, לאחר שבקשת התביעה למעצרו עד תום ההליכים נדחתה בשתי ערכאות. ישראל מתהדרת בחוקים ונהלים שנועדו לכאורה לשמור על זכויות קטינים, אך בפועל היא עוצרת מדי שנה מאות קטינים פלסטינים, תוך הפרה שיטתית ומערכתית של זכויותיהם.
ביום שישי, 5.2.21, בשעות הערב, המתינו שלושה צעירים תושבי מחנה הפליטים ג'לזון למונית בסמוך לכניסה הדרומית לכפר סילוואד . ג'יפ צבאי הגיע למקום ושלושת הצעירים ברחו לכיוון הכפר. ארבעה חיילים שירדו מהג'יפ ירו לעברם אש חיה ופצעו שניים מהם. אין כל דרך שבה ניתן להצדיק את הירי בשניים, בעת שנמלטו מהחיילים ולא סיכנו אותם או כל אדם אחר. מקרה זה אינו חריג והוא ביטוי נוסף למדיניות הפתיחה באש של ישראל בשטחים, שיישומה יימשך כל עוד ברור לכל האחראים לה, כולל הקצינים בשטח והיועצים המשפטיים המכשירים אותה – שלא יידרשו לשלם על כך כל מחיר.
בכל יום – ובעיקר בכל לילה – נכנסים חיילים לבתי פלסטינים. פלישות כאלה למרחב הפרטי הן כבר מזמן חלק בלתי נפרד מפעילותם של כוחות הביטחון בגדה המערבית. פלסטינים יודעים שחיילים עלולים להיכנס כך סתם לביתם, לפלוש לחדרי השינה, להעיר את ילדיהם ולחטט בחפציהם. הבית, שעבור רובנו הוא מרחב בטוח, אינו כזה עבור פלסטינים. השליטה, ההשפלה והדיכוי חודרים גם אליו. במהלך אוקטובר-נובמבר 2020 נכנסו כוחות הביטחון ל-493 בתים בגדה המערבית. בשבועיים האחרונים פרסמנו תיאורים של פלישות לבתים במחוזות רמאללה, קליקליה וטול-כרם. להלן תיאורן של כמה פלישות לבתים במחוז חברון בחודשים אלה.
בכל יום – ובעיקר בכל לילה – נכנסים חיילים לבתי פלסטינים. פלישות כאלה למרחב הפרטי הן כבר מזמן חלק בלתי נפרד מפעילותם של כוחות הביטחון בגדה המערבית. פלסטינים יודעים שחיילים עלולים להיכנס כך סתם לביתם, לפלוש לחדרי השינה, להעיר את ילדיהם ולחטט בחפציהם. הבית, שעבור רובנו הוא מרחב בטוח, אינו כזה עבור פלסטינים. השליטה, ההשפלה והדיכוי חודרים גם אליו. במהלך אוקטובר-נובמבר 2020 נכנסו כוחות הביטחון ל-493 בתים בגדה המערבית. בשבוע שעבר פרסמנו תיאור של פלישה לבתים בכפר כובר שבמחוז רמאללה. להלן תיאורן של שתי פלישות כאלה, אחת במחוז טול-כרם ואחת במחוז קלקיליה.
מדי יום נכנסים לישראל לצורך עבודה אלפי פלסטינים תושבי הגדה המערבית, ללא היתר. המדינה מודעת היטב למציאות זו, המשרתת אותה ומבטיחה לה כוח עבודה זול ומוחלש. למרות זאת, הצבא מציב מדי פעם חיילים היורים אש חיה ממארב בעובדים העוברים בפרצות. בשלושה מועדים בחודשים ינואר-פברואר 2021, ירו חיילים בעובדים שעברו בפרצות בגדר באזור פרעון וברטעה א-שרקיה, ופצעו לפחות 12 מהם, בהם נער בן 16. היות שמדובר ביישום מדיניות, ברור שאיש לא ייתן על כך את הדין – לא החיילים שירו, לא מפקדיהם שתכננו אותו, לא היועצים המשפטיים שאישרו את המדיניות ולא הדרג הצבאי הבכיר.
משטר האפרטהייד והכיבוש הישראלי כרוך ממהותו בהפרה שיטתית של זכויות האדם. בצלם פועל במטרה להביא לסיומו, מתוך הכרה שרק בדרך זו ניתן לממש עתיד בו זכויות האדם, דמוקרטיה, חירות ושוויון יובטחו לכל בני האדם – פלסטינים וישראלים – החיים בין הירדן לים.