כשהם נפגשים בביתם אחרי יום עבודה, הם לוחצים ידיים. בצאתם מביתם, הם לוחצים ידיים. אל תטעו: גם לפני שהם שוכבים, הם לוחצים ידיים
אי שם, ברווח בין דמיון לבדיון, מצוי המשרד לדמויות ספרותיות. לשם הן מגיעות וממלאות טפסים. מיהי הדמות שמילאה טופס הפעם?
אין ישראלי שלא פגש פלסטיני בברלין. יש את הפלסטינים של 48' או של 67', ויש את אלה שפשוט נוסעים אליה, כמו אחיהם ואחיותיהם היהודים
"ארץ היצירות האבודות", ספרו של ארז הימן, שבו מחפשות הגיבורות את הציורים שלהן, הצליח לשמח את הקוראים הצעירים בניגוד לציפיות
הקדשה ישנה או חדשה, אליכם או לבעלי הספר המקוריים, תתפרסם כאן לצד הסיפור העומד מאחוריה. והפעם, איתי גודר מספר על דודו גבע
קוראים כותבים: על טיפול ספרותי בפרשות היסטוריות, על עידוד קריאה כמסר חיובי ועל השיח הקורבני בישראל
בקריאת "2666" אנחנו חושדים בעובדות, ובעיקר בקשר שבין חלקי הרומאן. חשדנות זו היא הבסיס לכל יצירת פרוזה טובה. פרק שני בסדרה
בחינה של הספר השלישי בסדרת החוקר אברהם אברהם מאת דרור משעני, על פי העקרונות של ג'י־קיי צ'סטרטון לכתיבת ספרות בלשית
במלאות חודש למותו של הרשב, האיש בעל שמות העט הרבים, מן הראוי להזכיר את תרומתו האדירה ליידיש, השפה והספרות
הם נקראים בכיתות, בישיבות מורים, בטקסי לוויה ובחגיגות בר מצוה. מה יש, אפוא, בשיריה של משעול, שמושך כל כך הרבה ישראלים
התחקות על עקבותיו של אב, ביקור באתר השערים הכתומים בקיוטו וזיכרון ילדות. אין פלא שגיליון על שוטטות מזמין כל כך הרבה מסות אישיות